וְלָקַחְתָּ֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֥ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֖יו וְהָ֥יָה קֹֽדֶשׁ׃

ולקחת את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו, וקידשת אותו ואת כל כליו, והיה קודש. ה׳ מצווה את משה לקחת את שמן המשחה ולמשוח בו את המשכן וכל אשר בו, ולקדש אותו ואת כל כליו, ובכך יהיה קודש. לפי פשט הכתוב, משיחת המשכן וכליו בשמן המשחה מקדשת אותם ומייחדת אותם לעבודת הקודש. תרגום אונקלוס מתרגם ״ומשחת את המשכן״ כותרבי ית משכנא, ו״והיה קודש״ כויהי קודשא. הפסוק פותח את ציווי המשיחה והקידוש, ומצווה על משיחת המשכן וכל כליו בשמן המשחה כדי לקדשם, כשלב הבא לאחר הקמת המבנה והצבת הכלים, ומכאן ואילך יפרט הכתוב את משיחת המזבח והכיור.