שְׁמוֹת ד׳ · ה׳

לְמַ֣עַן יַאֲמִ֔ינוּ כִּֽי־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר שהאות ניתן ״למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב״. אונקלוס מתרגם ״בדיל דיהמנון ארי אתגלי לך יי אלהא דאבהתהון״. אור החיים מבאר את הטעם שנאמר ״אלהי אבותם״ פעם אחר פעם: שרמז כי מן הנמנע שתהיה שליטת האדם בבחינת הנחש כחזיון האות, אלא למי שנגלה אליו ה׳. הפסוק מבהיר את תכלית האות: לחזק את אמונת ישראל שה׳ אלוהי האבות אכן נראה אל משה. עצם היכולת של משה לאחוז בנחש ולהופכו למטה היא הראיה להתגלות ולשליחות, ומקשרת את הגאולה להבטחות שניתנו לאבות.
מבוסס על אונקלוס, אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בְּדִיל דִיהֵמְנוּן אֲרֵי אִתְגְלִי לָךְ יְיָ אֱלָהָא דְאַבְהַתְהוֹן אֱלָהֵהּ דְאַבְרָהָם אֱלָהֵהּ דְיִצְחָק וֵאֵלָהֵהּ דְיַעֲקֹב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לְמַעַן יַאֲמִינוּ וְגוֹ׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם. טַעַם אָמְרוֹ ״אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם״ וְגוֹ׳ פַּעַם אַחַר פַּעַם. אוּלַי שֶׁרָמַז כִּי מֵהַנִּמְנָע שֶׁתִּהְיֶה שְׁלִיטַת הָאָדָם בִּבְחִינַת הַנָּחָשׁ כְּחֶזְיוֹן הָאוֹת, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּגְלָה אֵלָיו אֱלֹהֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם, וְלָזֶה יִהְיֶה הַדָּבָר לְאוֹת כִּי נִרְאָה אֵלָיו אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל