שְׁמוֹת ד׳ · כ״ג

ואמר אליך. בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם שלח את בני:

הנה אנכי הרג וגו'. הִיא מַכָּה אַחֲרוֹנָה, וּבָהּ הִתְרָהוּ תְּחִלָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָשָׁה; וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר "הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ" - לְפִיכָךְ "מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה" (איוב ל"ו); בָּשָׂר וָדָם הַמְבַקֵּשׁ לְהִנָּקֵם מֵחֲבֵרוֹ, מַעֲלִים אֶת דְּבָרָיו, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ הַצָּלָה, אֲבָל הַקָּבָּ"ה יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ וְאֵין יְכֹלֶת לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ אֵלָיו, לְפִיכָךְ הוּא מוֹרֵהוּ וּמַתְרֶה בוֹ לָשׁוּב:

וַאֲמָרִית לָךְ שַׁלַח יָת בְּרִי וְיִפְלַח קֳדָמַי וְאִם סָרִיב אַתְּ לְשַׁלָחוּתֵהּ הָא אֲנָא קָטִיל יָת בְּרָךְ בּוּכְרָךְ:

ואמר. הנה אמרתי אליך פעם אחר פעם לשלוח את בני לעבדני להקריב לי זבחים, ואתה מאנתו לשלחו על כן אענשך, וחסרי דעת חשבו כי עם משה ידבר וזה שגעון, ועוד כי אליעזר אינו בכור משה:

הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ. כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלֹהִי שֶׁהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כַּאֲמָרוֹ "וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד:יא). כִּי אָמְנָם מַכַּת בְּכוֹרוֹת לְבַדָּהּ הָיְתָה לְמִשְׁפָּט עֹנֶשׁ לְפַרְעֹה מִכָּל הַמַּכּוֹת, אֲבָל שְׁאָר הַמַּכּוֹת הָיוּ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לְמַעַן יָשׁוּבוּ, כִּי לֹא יַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, כִּי לֹא נָעַל בִּפְנֵיהֶם דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה אֲמִתִּית כְּלָל, לוּ חָכְמוּ לָשׁוּב אֶל הָאֵל יִתְבָּרַךְ מֵאַהֲבַת טוּבוֹ וְיִרְאַת גָּדְלוֹ, שֶׁהִיא הַתְּשׁוּבָה הַמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר הִיא הַמַּצֶּלֶת וְנוֹתֶנֶת חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:) "עֲוֹנוֹת נֶחְשָׁבִים לוֹ כִּזְכֻיּוֹת", אוֹ לְפָחוֹת לָשׁוּב כַּעֲבָדִים מִיִּרְאַת מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַעֲנִישׁ. אֲבָל מַכַּת בְּכוֹרוֹת וּטְבִיעַת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בַּיָּם הָיוּ שְׁפָטִים אֱלֹהִיִּים לְקַיֵּם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.

ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי הרג את בנך בכרך מדה כנגד מדה כאן פרש״‎י היא מכה אחרונה וכו׳‎ וזהו שנאמר באיוב וכו'. הכי גרסינן. ולא גרסינן וזהו שאמר איוב, דהא איוב לא אמרו אלא אליהוא.