וְאָמַרְתָּ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃

ואמרת אל פרעה. כְּשֶׁתִּשְׁמַע שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וִימָאֵן לִשְׁלֹחַ אֱמֹר לוֹ כֵּן:

בני בכרי. לְשׁוֹן גְּדֻלָּה; כְּמוֹ: "אַף אֲנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פ"ט), זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּבָּ"ה עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (בראשית רבה ס"ג):

וְתֵימַר לְוָת פַּרְעֹה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ בְּרִי בוּכְרִי יִשְׂרָאֵל:

ואמרת. טעם בני בכורי, זה הגוי שעבדוני אבותם בתחלה, ואני חומל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, ואתה לקחתו לעבד עולם על כן אני אהרוג את בנך בכורך:

בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁלְּקֵץ הַיָּמִין אֶהְפֹּךְ אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה, לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה', וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג:ט), מִכָּל מָקוֹם יֵחָשֵׁב יִשְׂרָאֵל אֶצְלִי נִכְבָּד מִכֻּלָּם, בַּאֲשֶׁר הוּא בְּנִי, עוֹבֵד כְּמוֹ בֵן מֵאַהֲבָה, לֹא כְעֶבֶד מֵאַהֲבַת שָׂכָר וְיִרְאַת עֹנֶשׁ. וּמִצַּד מַה שֶּׁהוּא בְּכוֹרִי, רִאשׁוֹן לַעֲבוֹדָתִי, בִּתְעוֹת כָּל הָאֻמּוֹת מֵעָלַי, כַּאֲמָרוֹ "כִּי כָל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד וְכוּ'" (מיכה ד:ה).

בני בכרי ישראל כל האומות בני הם, אבל ישראל חביבים לפני יותר מכולם והם הבכור, שהם עלו במחשבה להבראות קודם שום אומה. ד״‎א בני בכרי ישראל, מאתי היה הדבר שקנה יעקב את הבכורה מעשו אחיו ונתנה לו ועד שלא נבחר אהרן לכהונה היתה עבודה בבכורות לפיכך אמר שלח את בני ויעבדני לפי שהוא בכור.

כֹּה אָמַר ה׳ בְּנִי בְכוֹרִי. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת נְבוּאָה זוֹ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, גַּם בַּמֶּה שֶׁשָּׁמַר לְבַל יִטְעֶה מֹשֶׁה וְיֹאמַר נְבוּאָה זוֹ לְפַרְעֹה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַרְעֹה.

וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְחַכֵּם אֵל עֶלְיוֹן לְהָרִים מִכְשׁוֹל מִלֵּב מֹשֶׁה, לְבַל יָקוּץ בַּשְּׁלִיחוּת וְחָס וְשָׁלוֹם תִּוָּלֵד בְּדַעְתּוֹ תּוֹלָדָה רָעָה בִּרְאוֹתוֹ עוֹצֶם הַמַּכּוֹת וּפַרְעֹה לֹא קָם וְלֹא זָע, וְיֶאֱרַךְ זְמַן חֹדֶשׁ נִכְנָס חֹדֶשׁ יוֹצֵא. לָזֶה שָׂם דָּבָר בְּפִיו וְיִהְיֶה לוֹ לְמִבְטָח לְבַל יַחְשׁוֹב מַחְשְׁבוֹת אָוֶן חָס וְשָׁלוֹם, וְאָמַר אֵלָיו וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה׳ בְּנִי בְכֹרִי, וּמֵעַתָּה יִהְיֶה מְצַפֶּה מֹשֶׁה לְדָבָר זֶה, וְכָל עוֹד שֶׁלֹּא יִרְאֶה מַכַּת בְּכוֹרוֹת יִסְעֹד לִבּוֹ וְלֹא יִהְיֶה מִתְיָרֵא כָּל עוֹד שֶׁלֹּא הֵבִיא עָלָיו מַכָּה זוֹ. וְשִׁעוּר הַנְּבוּאָה הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה״ וְגוֹ׳, וְהִנְנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה מַכּוֹת, וּלְבַסּוֹף ״וְאָמַרְתָּ אֵלָיו וְגוֹ׳ הִנְנִי הוֹרֵג״ וְגוֹ׳.

עוֹד נִתְחַכֵּם בָּזֶה לְהוֹדִיעוֹ לְמֹשֶׁה כִּי מַכָּה זוֹ תִּהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי בָּהּ יְשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, כִּי לֹא אָמַר ה׳ שֶׁיְּחַזֵּק לֵב פַּרְעֹה אַחַר מַכַּת בְּכוֹרוֹת. וַאֲשֶׁר לָזֶה כְּשֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְמֹשֶׁה (שמות י:כח) ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״, הִכִּיר כִּי הִגִּיעַ עֵת מִצְוָה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ בַּדֶּרֶךְ בְּבוֹאוֹ מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם ״וְאָמַרְתָּ בְּנִי בְכוֹרִי״. וַהֲגַם שֶׁהוֹסִיף דְּבָרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ כָּאן, מִן הַסְּתָם נֶאֶמְרוּ וְיִלָּמֵד סָתוּם מֵהַמְפֹרָשׁ. וּבָזֶה אֵין לְהַקְשׁוֹת אֵימָתַי נֶאֶמְרָה לְמֹשֶׁה אוֹתָהּ נְבוּאָה וְהֻצְרְכוּ רַבּוֹתֵינוּ לוֹמַר מִדְרָשִׁים, וַהֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. וְלֹא חָשׁ ה׳ שֶׁיִּטְעֶה מֹשֶׁה וְיֹאמַר נְבוּאָה זוֹ לְפַרְעֹה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שֶׁיָּשִׁיב מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ דִּבְרֵי פַּרְעֹה תֵּכֶף וּמִיָּד יִשְׁלָחֵהוּ בִּשְׁלִיחוּת מַכָּה אַחֶרֶת, וּמִמֵּילָא יֵדַע מֹשֶׁה כִּי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן מַכַּת בְּכוֹרוֹת עַד עֵת בֹּא דְּבַר פַּרְעֹה וְאָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף״. וְרָאָה כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה לְהִתְנַבְּאוֹת חוּץ לָעִיר לָדַעַת מַה יְדַבֵּר ה׳, אָמַר הִגִּיעַ הַזְּמַן לֵאמֹר מַכַּת בְּכוֹרוֹת. אוֹ דִּיֵּק דִּבְרֵי ה׳ שֶׁאָמַר ״וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לֵב פַּרְעֹה״, וּמֵעַתָּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ שִׁעוּר שֶׁיְּחַזֵּק ה׳ לִבּוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַחֲרֵי כֵן מַכּוֹת בְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁאָמַר לוֹ ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״ הִכִּיר כִּי זֶה הוּא תַּכְלִית חֹזֶק הַלֵּב, וּבְצֵרוּף טַעַם רִאשׁוֹן שֶׁכָּתַבְנוּ אָמַר לוֹ שְׁלִיחוּת מַכַּת בְּכוֹרוֹת.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁאִם הָיָה פַּרְעֹה מַחֲזִיק לִבּוֹ לְשַׁלֵּחַ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיָה מְדַבֵּר דְּבָרִים נֶגֶד כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ (שמות ה:ב) ״מִי ה׳״, הָיָה ה׳ מֵבִיא עָלָיו מַכַּת בְּכוֹרוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד וְלֹא הָיָה מַשְׂבִּיעוֹ כּוֹסוֹת הַתַּרְעֵלָה. וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז ה׳ לְמֹשֶׁה בְּאָמְרוֹ ״וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם״, פֵּרוּשׁ שֶׁהַחוֹזֶק הוּא שֶׁלֹּא יְשַׁלַּח, שֶׁאִם יְשַׁלַּח אֲפִלּוּ מַכַּת בְּכוֹרוֹת לֹא תָבֹא עָלָיו. וּכְשֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶלָּא מְנִיעַת שִׁלּוּחַ הָעָם, יִהְיֶה לוֹ לְצָרָה מַכַּת בְּכוֹרוֹת, אֲבָל אַחַר שֶׁנָּגַע בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ יָבוֹאוּ עָלָיו מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר ה׳ (שמות ט:טז): ״בַּעֲבוּר הַרְאוֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי״ וְגוֹ׳: