שְׁמוֹת ד׳ · ב׳

מזה בידך. לְכָךְ נִכְתַּב תֵּבָה אַחַת, לִדְרֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִכְשֵׁרִים; וּפְשׁוּטוֹ: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אוֹמֵר לוֹ הֵן; אָמַר לוֹ הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ:

וַאֲמַר לֵהּ יְיָ מָא דֵין בִּידָךְ וַאֲמַר חוּטְרָא:

ויאמר. זה האות לא נתנו למשה שיאמין, כי כבר נתן לו אות הסנה, רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל, ע"כ כתוב למען יאמינו והטעם תעשה כן להם והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד, כי מטהו משענתו כמנהג הזקן כי כדרך רועה לא בא אל פרעה:

מַה זֶּה בְּיָדֶךָ. הִנֵּה הַמַּטֶּה הוּא דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְהַיָּד הִיא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וַאֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, כִּי אָמִית הַיָּד בַּצָּרַעַת, וְאֶתֵּן רוּחַ חַיִּים בַּמַּטֶּה הַמֵּת:

מזה בידך מה זה קרי.

מַזֶּה בְּיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה וְגוֹ׳. בִּשְׁלֹשָה אוֹתוֹת אֵלּוּ רַבּוּ הַדֵּעוֹת מִצַּד הַסָּפֵק הַנּוֹפֵל בָּהֶם, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי שֶׁאָמַר ״וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָרִאשׁוֹן״ וְגוֹ׳ (שמות ד:ח), וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה כִּי אוֹת רִאשׁוֹן מוֹרֶה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה בִּימֵי הָאָבוֹת בְּקוֹמָתָם וּבִשְׂרָרָתָם כְּמַטֶּה זֶה הָעוֹמֵד זָקוּף וּמוֹרֶה עַל הַשְּׂרָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קי, ב) ״מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ בְּחֶטְאָם נַעֲשׂוּ לְנָחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ הָלַךְ מִתְּחִלָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְעַל יְדֵי שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע בְּבוֹרְאוֹ (שמות רבה ג, יב) הוּשְׁפַּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָיוּ תְּחִלָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְעַל יְדֵי שֶׁאָחֲזוּ בְּמַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ וְהָיוּ בֵּינֵיהֶם דֵּלָטוֹרִין מְבִיאֵי דִּבָּה, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ כְּעָפָר לָדוּשׁ עִם חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר. וְכַאֲשֶׁר סָרָה הַסִּבָּה אֲשֶׁר גָּרְמָה לָהֶם שִׁפְלוּתָם, יַחְזְרוּ לְמַעֲלָתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מַזֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ״, כִּי בָּזֶה נָתַן לוֹ אוֹת עַל גָּלוּת מִצְרַיִם וְסִבָּתוֹ, וְכִי הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים בּוֹ כְּנָחָשׁ.

וַיֹּאמֶר וְגוֹ׳ מַה זֶּה בְּיָדֶךָ. אֵין שְׁאֵלָה זוֹ דּוֹמָה לִשְׁאֵלַת ה׳ לְבִלְעָם (במדבר כב:ט) ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט) שֶׁמְּצָאוֹ עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי שָׁם מַשְׁמָעוּת הַשְּׁאֵלָה הוּא שֶׁהָעִנְיָן נֶעְלָם וְשׁוֹאֵל עָלָיו, וּמִמַּה שֶׁמֵּשִׁיב מְגַלֶּה דַּעְתּוֹ מַה שֶׁהוּא עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאֵלָה זוֹ לֹא שָׁאַל עַל הַנֶּעְלָם, כִּי גָּלוּי הָיָה כִּי בְּיָדוֹ מַטֶּה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁיּוֹדֶה בְּפִיו עַל הַדָּבָר. וְעָשָׂה מֹשֶׁה מִצְוַת רַבּוֹ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, וְשִׁעוּר מַשְׁמָעוּת הוּא וַיֹּאמֶר אַתָּה מַבְחִין מַה שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ בְּיָדְךָ מַה הוּא, וְאָמַר לוֹ הֵן אֲדוֹנִי אֲנִי מַכִּיר בְּמַה שֶׁבְּיָדִי שֶׁהוּא מַטֶּה.