וְחֵ֨שֶׁב אֲפֻדָּת֜וֹ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֗יו מִמֶּ֣נּוּ הוּא֮ כְּמַעֲשֵׂ֒הוּ֒ זָהָ֗ב תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֑ר כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {ס}

וחשב אפודתו אשר עליו ממנו הוא כמעשהו, זהב, תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר, כאשר ציווה ה׳ את משה. החשב הוא חגורת האפוד, והוא עשוי מן האפוד עצמו וכמעשהו, כלומר מאותם חומרים ובאותה אריגה. ספורנו מבאר ש״כאשר ציווה ה׳ את משה״ מלמד שבכל עשייה שעשו האומנים הייתה כוונתם לעשות רצון האל שציווה זאת למשה. לפי פשט הכתוב, החשב הוא חלק אחד ורצוף עם האפוד, מאותם חמישה חומרים. תרגום אונקלוס מתרגם ״חשב אפודתו״ כהמין תיקונה, חגורת תיקונו. הפסוק מתאר את חשב האפוד, חגורתו, שהוא חלק ממנו ומאותם חומרים, ומדגיש שכל מלאכת האומנים נעשתה בכוונה לקיים את רצון ה׳.