וְ֠הָאֲבָנִ֠ים עַל־שְׁמֹ֨ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֥ל הֵ֛נָּה שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה עַל־שְׁמֹתָ֑ם פִּתּוּחֵ֤י חֹתָם֙ אִ֣ישׁ עַל־שְׁמ֔וֹ לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שָֽׁבֶט׃

והאבנים על שמות בני ישראל הנה, שתים עשרה על שמותם, פיתוחי חותם איש על שמו, לשנים עשר שבט. שתים עשרה האבנים נושאות את שמות בני ישראל, כל אבן ושם שבט אחד חקוק עליה בפיתוח חותם. לפי פשט הכתוב, כל אחת משתים עשרה האבנים מייצגת שבט אחד, ושמו חקוק עליה בחקיקה עמוקה כדרך החותם, וכך נושא הכהן הגדול את כל שבטי ישראל על לבו. תרגום אונקלוס מתרגם ״פיתוחי חותם״ ככתב מפרש כגלוף דעזקא. הפסוק מסכם את עניין אבני החושן, ומדגיש ששתים עשרה האבנים נושאות את שמות שנים עשר השבטים, כל שם על אבנו, ובכך מייצג החושן את כלל ישראל לפני ה׳, כחלק מן התכלית של החושן כמשא זיכרון על לב הכהן.