שְׁמוֹת ל״ז · ג׳

בצלאל יצק לארון ארבע טבעות זהב על ארבע פעמותיו, שתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנייה. הטבעות הן טבעות זהב הקבועות בפינות התחתונות של הארון, בשני צדדיו, ודרכן יושחלו הבדים לשאת את הארון. לפי פשט הכתוב, ״פעמותיו״ הן רגליו או פינותיו התחתונות של הארון, ובכל צד שתי טבעות. תרגום אונקלוס מתרגם ״טבעות״ בלשון עזקן, ו״פעמותיו״ כזיוויתה, פינותיו. הפסוק מתאר את יציקת ארבע טבעות הזהב שבפינות הארון, המשמשות מנגנון הנשיאה שלו, ומכין את הקורא לתיאור הבדים שיושחלו בטבעות אלו לצורך נשיאת הארון.