וַיַּעֲשׂ֨וּ כׇל־חֲכַם־לֵ֜ב בְּעֹשֵׂ֧י הַמְּלָאכָ֛ה אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מׇשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב עָשָׂ֥ה אֹתָֽם׃

וַעֲבָדוּ כָל חַכִּימֵי לִבָּא בְּעָבְדֵי עִבִדְתָּא יָת מַשְׁכְּנָא עֲשַׂר יְרִיעָן דְבוּץ שְׁזִיר וְתִכְלָא וְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי צוּרַת כְּרוּבִין עוֹבַד אֳמָן עֲבַד יָתְהוֹן:

ויעשו. החל מהמשכן:

משזר. בלשון ישמעאל אורך, דע כי דקדוק מספר האחד בחשבון משונה מדרך לשון הקדש, גם ככה הוא בלשון כשדים משונה גם בלשון ישמעאל, כי לעולם הה"א בסוף השמות סימן לנקבה ולשון זכר בלא סימן, והנה בחשבון שלשה בה"א סימן זכרים וככה בחשבון ארבעה גם שמונה גם עשרה, ומשם והלאה עד עשרים הזכר בלא ה"א אחד עשר, שנים עשר, תשעה עשר, והנקבה בה"א, רק בשנוי מלת עשרה שלא תתערב על לשון זכר אמרו שתים עֶשְׂרֵה וככה כולם, והנה לשון נקבה שלש וארבע ועשר, ואם היתה מלת חשבון סמוכה תהיה בתי"ו לזכרים ולנקבות שלשת האנשים האלה (יחז' יד טז) ושלשת נשי בניו (ברא' ז יג), והנה שמונָה לזכרים כמשפט ושנוי לנקבה לומר שמונֶה כדרך עשתי עשרה:

ויעשו כל חכם לב וגו' - תחלה עשו המשכן ואחר כך כלים כמו שפירשתי בפרשת ויקחו לי תרומה.

וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. הַיּוֹתֵר חֲכָמִים שֶׁבָּהֶם עָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב עַל צוּרוֹת שׁוֹנוֹת מִשְּׁנֵי עֲבָרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא עב.), וְלֹא הָיוּ הַיְרִיעוֹת עָבוֹת כְּמוֹ הַפָּרֹכֶת. וְכָפַל בְּפָרָשָׁה זוֹ כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה בַּצִּוּוּי בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, לְהוֹדִיעַ שֶׁעָשׂוּ הַכֹּל בְּכִוּוּן לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן מִי שֶׁצִּוָּה וּלְתַכְלִיתוֹ. וְהָאָרוֹן שֶׁהָיָה הַמְיוּחָד שֶׁבַּכֵּלִים נַעֲשָׂה עַל יְדֵי בְּצַלְאֵל שֶׁהָיָה הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה.) יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

את המשכן עשר יריעת בתחלה עשו עשר יריעות האהל ואחר כך הבנין לתת בו את החביב על הכל, ואחר כך כל תכשיטי קדש כל החביב קודם ואחר כך מחיצות סביב חצר הבית.

כרבים מעשה חשב בעשר יריעות הנראות מתוך חלל המשכן כתיב כרובים מעשה חושב תעשה אותם, אבל העשתי עשרה שלא היו נראות למעלה מפני מכסה האילים ולא למטה מפני העשר יריעות לא עשו בהן ציורין.

וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהָעוֹשִׂים רַבִּים הֵם, אַף עַל פִּי כֵן הָיְתָה הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ אָדָם אֶחָד. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כִּי כְּשֶׁיַּעֲשׂוּ הַמְּלָאכָה רַבִּים, עַל כָּל פָּנִים יִשְׁתַּנֶּה תֹּאַר מְלֶאכֶת זֶה מִזֶּה, וְלֹא תִּדְמֶה לִמְלָאכָה שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה כֻּלָּהּ אוּמָּן אֶחָד. וְהִשְׁמִיעָנוּ הַכָּתוּב כִּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שְׁלֵמָה הָיְתָה גַּם בִּבְחִינָה זוֹ, כִּי הַנּוֹתֵן חָכְמָה בָּהֵמָּה הִשְׁוָה אוֹתָם בְּהִתְבּוֹנְנוּת הַחָכְמָה שָׁוָה, וְדוֹמִים כֻּלָּם לְאִישׁ אֶחָד. וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשֵּׁב טַעַם אָמְרוֹ בְּכָל פְּרָטֵי הַמַּעֲשִׂים לְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא פֵּרַשׁ מִי הוּא, וּפְשִׁיטָא שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר עַל בְּצַלְאֵל כִּי לֹא הוּא עָשָׂה הַכֹּל, וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן (שמות לז:א): ״וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן״, אֶלָּא יְכַוֵּן אֶל עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, וְהִזְכִּירָם בִּלְשׁוֹן יָחִיד לַטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי.

חֲכַם לֵב בְּעוֹשֵׂי וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁיִּרְמוֹז שֶׁבְּאֶמְצָעוּת עֲשִׂיָּתָם הַמְּלָאכָה וּבְסִבָּתָהּ נַעֲשׂוּ חֲכַם לֵב.

וַיַּעֲשׂוּ וְגוֹ׳. טַעַם אֲשֶׁר הֶחְזִיר הַכָּתוּב כָּל הַפְּרָטִים וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ס) בְּכֶפֶל פָּרָשַׁת אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁחֲבִיבָה עָלָיו כְּתָבָהּ שְׁתֵּי פְּעָמִים, וּכְמוֹ כֵן גִּלָּה הַכָּתוּב בְּעִנְיַן מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן כִּי חָבִיב עָלָיו, וְלָזֶה נִכְתַּב שְׁתֵּי פְּעָמִים.