שְׁמוֹת ל״ו · ז׳

והמלאכה היתה דים לכל המלאכה. וּמְלֶאכֶת הַהֲבָאָה הָיְתָה דַיָּם שֶׁל עוֹשֵׂי הַמִּשְׁכָּן, לְכָל הַמְּלָאכָה שֶׁל מִשְׁכָּן, לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וּלְהוֹתֵר:

והותר. כְּמוֹ וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ (שמות ח'), וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב (מלכים ב ג'):

וְעִבִדְתָּא הֲוַת מִסַת לְכָל עִבִדְתָּא לְמֶעְבַּד יָתַהּ וִיתָרָת:

והמלאכה. שהיתה עשויה:

ומ"ם דים. שב אל כל החכמים:

לכל המלאכה. שהיו צריכים לעשות:

והותר. שם הפועל, וטעם והותר הותירה:

דים - כמו מ"ם מן ריקם. ותהי הכנם.

וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם. וּמְלֶאכֶת הַמִּתְנַדְּבִים בְּכָל דָּבָר שֶׁהִתְנַדְּבוּ הָיְתָה דַי לְעוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

לְכָל הַמְּלָאכָה. לְכָל מְלָאכָה וּמְלָאכָה שֶׁבּוֹ.

לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ וְהוֹתֵר. לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה וּלְהוֹתִיר, בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לְצַמְצֵם אֹפֶן עֲשִׂיָּתָם מִדְּאָגָה פֶּן יֶחְסַר הַחֹמֶר.

[והותר נדבו והותירו הרבה].

דַּיָּם וְגוֹ׳ וְהוֹתֵר. הֵם שְׁנֵי דְּבָרִים הַפְכִּיִּים: אִם דַּיָּם אֵינוֹ הוֹתֵר, וְאִם הוֹתֵר אֵינוֹ דַּיָּם, וְכָאן אֵין מָקוֹם לוֹמַר ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ לְצַד שֶׁשְּׁנֵיהֶם סוּג אֶחָד וּבְחִינָה אַחַת, וְאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת סוּג אֶחָד שְׁנֵי סוּגִים כִּי יֵשׁ בַּנִּשְׁמָע הַכְחָשָׁה. וְעוֹד, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״דַּיָּם״ אֶלָּא ״וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה הוֹתֵר לְכָל הַמְּלָאכָה״. וְעוֹד, כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי אָמַר לְמַעְלָה ״מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבוֹדָה לַמְּלָאכָה״, וּפְשִׁיטָא שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵן עַד שֶׁשִּׁעֲרוּ, וּמַה צֹרֶךְ עוֹד לוֹמַר ״וְהַמְּלָאכָה״ וְגוֹ׳?

וְאוּלַי שֶׁיַּשְׁמִיעֵנוּ הַכָּתוּב חִבַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵינֵי הַמָּקוֹם, כִּי לְצַד שֶׁהֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִשִּׁעוּר הַצָּרִיךְ, חָשׁ ה׳ לִכְבוֹד כָּל אִישׁ שֶׁטָּרְחוּ וְהֵבִיאוּ, וְנִכְנַס כָּל הַמּוּבָא בֵּית ה׳ בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב וְהַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת בַּמִּשְׁכָּן הִסְפִּיקָה לְהִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ כָּל הַמְּלָאכָה שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲגַם שֶׁהוֹתֵר, פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה יוֹתֵר מֵהַצָּרִיךְ, הִסְפִּיק הַמְּקַבֵּל לְקַבֵּל יוֹתֵר מִשִּׁעוּרוֹ עַל יְדֵי נֵס. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ וְהַמְּלָאכָה שֶׁהֵבִיאוּ הָיְתָה דַיָּם, לֹא חָסֵר וְלֹא יוֹתֵר, הֲגַם שֶׁהָיְתָה יוֹתֵר כְּפִי הָאֱמֶת, וְהוּא אָמְרוֹ וְהוֹתֵר, כִּי נַעֲשָׂה נֵס וְלֹא הוֹתִיר.