שְׁמוֹת ל״ו · ל״ד

האומן ציפה את הקרשים זהב, ואת טבעותיהם עשה זהב לבתים לבריחים, וציפה את הבריחים זהב. הקרשים כוסו בזהב, ונעשו בהם טבעות זהב המשמשות כבתים, כלומר כנרתיקים, שדרכם עוברים הבריחים, ואף הבריחים עצמם צופו זהב. לפי פשט הכתוב, ציפוי הזהב מעניק לקרשים ולבריחים הדר וקדושה, והטבעות מאפשרות את השחלת הבריחים ואחיזתם במקומם. תרגום אונקלוס מתרגם ״בתים לבריחים״ כאתרא לעבריא, מקום לבריחים. הפסוק מתאר את ציפוי הזהב של הקרשים והבריחים ואת הטבעות המחזיקות את הבריחים, ומשלים את תיאור שלד המשכן על כל מרכיביו, בהתאם לציווי המדויק על עשייתו בזהב.