וְהָי֣וּ תוֹאֲמִם֮ מִלְּמַ֒טָּה֒ וְיַחְדָּ֗ו יִהְי֤וּ תַמִּים֙ אֶל־רֹאשׁ֔וֹ אֶל־הַטַּבַּ֖עַת הָאֶחָ֑ת כֵּ֚ן עָשָׂ֣ה לִשְׁנֵיהֶ֔ם לִשְׁנֵ֖י הַמִּקְצֹעֹֽת׃

קרשי הפינות היו תואמים ומחוברים מלמטה, ויחד היו שלמים ומחוברים עד ראשם אל הטבעת האחת, וכן עשה לשניהם לשני המקצועות. חזקוני מבאר את צורות המילים ״והיו תואמם״ ו״יהיו תמים״, ומעיר שהמילה ״יהיו״ שבצד ״יחדו״ היא לשון הווה, כדוגמת פסוקים אחרים המתארים פעולה מתמשכת. לפי פשט הכתוב, קרשי הפינות חוברו זה לזה מלמטה ולמעלה באמצעות טבעת, כדי לחזק את זוויות המשכן. תרגום אונקלוס מתרגם ״תואמם״ כמכוונים. הפסוק מפרט את אופן חיבור קרשי הפינות בשני קצותיהם, ומדגיש שנעשה כן לשתי הפינות באופן זהה, כחלק מן ההקפדה בבניית זוויות המשכן.