וְכׇל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃

וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועיזים ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים מביאים. רש״י מבאר ש׳וכל איש אשר נמצא אתו׳ פירושו שכל מי שהיה ברשותו אחד מן החומרים האלה - תכלת, ארגמן, תולעת שני, עורות אילים או תחשים - כולם הביאו. אבן עזרא מבאר ש׳וכל איש׳ כולל גם אישה, ושהנשים הוסיפו וטוו את התכלת, הארגמן, התולעת והשש, שהיא אומנות הצריכה חכמה יתרה. מדברי המפרשים עולה שכל מי שהיה ברשותו חומר הנדרש למשכן הביאו לתרומה. הפסוק ממשיך את תיאור היענות העם, ומבליט את שיתוף הנשים המיומנות במלאכת הטווייה של חומרי המשכן.