שְׁמוֹת ל״ה · כ״ב

(על הנשים. עִם הַנָּשִׁים וּסְמוּכִין אֲלֵיהֶן):

חח. הוּא תַּכְשִׁיט שֶׁל זָהָב עָגֹל, נָתוּן עַל הַזְּרוֹעַ, וְהוּא הַצָּמִיד:

וכומז. כְּלִי זָהָב הוּא נָתוּן כְּנֶגֶד אוֹתוֹ מָקוֹם לָאִשָּׁה, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ שֵׁם כּוּמָז, כָּאן מְקוֹם זִמָּה (שבת ס"ד):

וּמַיְתַן גֻבְרַיָא עַל נְשַׁיָא כֹּל דְאִתְרְעֵי לִבֵּהּ אַיְתִיאוּ שֵׁירִין וְשִׁבְכִין וְעִזְקַן וּמָחוּךְ כָּל מָן דִדְהַב וְכָל גְּבַר דִי אֲרֵים אֲרָמוּת דַהֲבָא קֳדָם יְיָ:

ומלת על הנשים. כמו עם הנשים, כמו על לחם הבכורים תנופה (ויקרא כג כ) ורבים ככה:

כל נדיב לב. או נדיבות לב כדרך השפן (ויקרא יא ה) שור שה כשבים (דבר' יד ד):

חח. באוזן:

ונזם. באף:

וטבעת. באצבע:

וכומז. בזרוע:

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. עִם הַנָּשִׁים הַמִּתְנַדְּבוֹת בָּאוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֶן לְהַסְכִּים בִּנְדָבָה, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַגַּבָּאִין מֵהֶן, שֶׁאֵין מְקַבְּלִים מִן הַנָּשִׁים אֶלָּא דָּבָר מוּעָט (ב"ק קיט:).

וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב. וְעִם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ תַּכְשִׁיטֵי זָהָב, בָּא גַּם כֵּן כָּל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב, כְּעִנְיַן אָמְרָם "שׁוּרָה שֶׁכָּלָה כֶּסֶף כֶּסֶף, שֶׁכָּלָה זָהָב זָהָב", לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים.

ויבאו האנשים על הנשים לשלול מהן תכשיטיהם לעשות מלאכת המשכן כדמפרש והולך. ד״‎א על הנשים עם הנשים, דוגמא על שדה הארץ יחשב, על פרשה ישרף, על עולת התמיד.

חח באזן.

נזם באף. טבעת באצבע.

כומז בזרוע.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. הַמְפָרְשִׁים אָמְרוּ שֶׁהוּא כְּמוֹ עִם הַנָּשִׁים, וְהוֹדִיעַ צִדְקַת הַנָּשִׁים שֶׁהִסְכִּימוּ לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן. וְצָרִיךְ לוֹמַר כִּי זֶה בֶּאֱמֶת שֶׁבַח לָהֶן, כִּי מִן הַדִּין לֹא הָיוּ צְרִיכִין לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן, כִּי בִּשְׁלָמָא הָאֲנָשִׁים שֶׁפָּרְקוּ נִזְמֵיהֶם וְעָשׂוּ מִמֶּנּוּ הָעֵגֶל הֻצְרְכוּ לִתֵּן נִזְמֵיהֶם וְתַכְשִׁיטֵיהֶן לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיהֶם. אֲבָל הַנָּשִׁים שֶׁלֹּא רָצוּ לִתֵּן תַּכְשִׁיטֵיהֶן בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אִם כֵּן אֵינָן צְרִיכִין לְכַפָּרָה, וְלָמָּה יִתְּנוּ תַּכְשִׁיטֵיהֶן? וּמִכָּל מָקוֹם מֵחֲמַת חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לֹא נִמְנְעוּ מִלִּתֵּן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא רָצוּ הַנָּשִׁים לְהָבִיא בִּידֵיהֶן הַנְּדָבָה אֶל מֹשֶׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב מֹשֶׁה כִּי הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּעֲבֵרָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ, אֲבָל הַנָּשִׁים לֹא הֵבִיאוּ אֶלָּא נָתְנוּ תַּכְשִׁיטֵיהֶן. אֲבָל מִדְּקָאָמַר עַל הַנָּשִׁים וְלֹא אָמַר עִם הַנָּשִׁים, מִסְתַּבֵּר לְפָרְשׁוֹ שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם בְּכֹחַ גָּדוֹל, כִּי לֹא רָצוּ הַנָּשִׁים לִתֵּן כָּל כְּלִי זָהָב שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהָיָה חֵלֶק לָהֶם בִּזְהַב הָעֵגֶל. וְהָאֲנָשִׁים בָּאוּ עֲלֵיהֶם וְלָקְחוּ מֵהֶם בִּזְרוֹעַ כָּל כְּלִי זָהָב, לְכָךְ הִזְכִּיר בַּהֲבָאַת הַזָּהָב הָאֲנָשִׁים לְבַד. אֲבָל עִנְיַן הַמַּטְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ חֲשָׁד, זֶה הָיוּ הַנָּשִׁים מִתְעַסְּקִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות לה:כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וְגוֹ׳.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ עַל הַנָּשִׁים. עוֹד, לָמָּה כָּפַל לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת כֹּל נְדִיב לֵב. וְאוּלַי כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב אֹפֶן נִדְבַת לֵב אֲשֶׁר עָשׂוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל, כִּי דָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ הַדְרָגוֹת בְּאַהֲבַת הַנְּכָסִים, וְהֵם אַרְבַּע: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּרִאשׁוֹנוֹת הֵם כְּלֵי תַּכְשִׁיטֵי בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם וּכְלֵי הַבַּיִת, דְּבָרִים אֵלּוּ יִגְדַּל עֶרְכָּם בְּעֵינֵי הָאָדָם מִכָּל קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְהַדָּבָר פָּשׁוּט הוּא. שְׁנִיָּה - הַזָּהָב, כִּי מִכָּל קִנְיָנִים שֶׁיֶּשְׁנָם בָּעוֹלָם יֹאהַב הַזָּהָב יוֹתֵר מִכֻּלָּם. שְׁלִישִׁית - דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּנִמְצָא זוּלַת אֶצְלוֹ, יִגְדַּל מַעֲלָתָם בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִשִּׁעוּר שָׁוְיָם. רְבִיעִית - הֵם שְׁאָר קִנְיְנֵי הָאָדָם, כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף.

וְסִדֵּר הַכָּתוּב הַדְרָגוֹת הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, וְרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ הִתְחִיל בּוֹ וְאָמַר וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁעַל הַנָּשִׁים כָּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ אוֹתָם. וְסִדֵּר הַכָּתוּב הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁהֵבִיאוּ לְהַרְאוֹת חִבַּת הַמִּתְנַדְּבִים, שֶׁלֹּא רָצוּ לְהָבִיא אֶלָּא דָּבָר הַיּוֹתֵר מְעֻלֶּה וְחָבִיב אֶצְלָם, הֲגַם שֶׁעוֹמְדִים לִשְׁבִירָה וּלְקַלְקֵל, אַף עַל פִּי כֵן אָהֲבָה נַפְשָׁם חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מִכָּל יְקָר רָאֲתָה עֵינָם, וְהֵבִיאוּ כָּל תַּכְשִׁיטֵי נְשֵׁיהֶם חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר נְדִיב לֵב, דַּע כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לִנְדִיב לֵב, כִּי יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ יֵאָמֵר עַל כָּל אֲשֶׁר יִתְנַדֵּב מִלִּבּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיִּדְּבֶנּוּ הַרְבֵּה וְיֵשׁ שֶׁיִּדְּבֶנּוּ מְעַט, אֲבָל נְדִיב לֵב יֵאָמֵר עַל לֵב נָדִיב, וְהוּא הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, כִּי מִי שֶׁלִּבּוֹ נָדִיב יִתְנַדֵּב יוֹתֵר מֵהַיְּכֹלֶת וְלֹא יַקְפִּיד עַל הַחֶסְרוֹן אֲשֶׁר יִמְצָאֶנּוּ, כִּי שָׂמֵחַ בַּנְּתִינָה יוֹתֵר מֵהַקִּנְיָן אֶצְלוֹ. וְאָמְרוֹ כָּל כְּלִי זָהָב, פֵּרוּשׁ, לֹא תֹאמַר כִּי לְצַד שֶׁהָיוּ לָהֶם הַתַּכְשִׁיטִין הוּא שֶׁהֵבִיאוּ לַה׳ הַכֶּפֶל, לָזֶה אָמַר כָּל כְּלִי זָהָב שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ לָהֶם כְּלִי זָהָב. וְאָמְרוֹ חָח וָנֶזֶם שֵׁם הַמִּין. אוֹ יִרְצֶה כָּל כְּלִי זָהָב לוֹמַר שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ בְּבֵיתָם כָּל מִין כְּלִי זָהָב שֶׁבָּהֶם יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אָדָם, לְקַיֵּם אָמְרוֹ (שיר השירים א:ד) ״נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ״. וְאוּלַי כִּי רָמַז בְּאָמְרוֹ עַל הַנָּשִׁים שֶׁהֱבִיאוּם עֲלֵיהֶם, וּבְבוֹאָהּ לִפְנֵי מֹשֶׁה הוֹרִידוּ עֶדְיָם מֵעֲלֵיהֶם וּנְתָנוּם לִתְרוּמַת ה׳, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם בָּזֶה לַאֲדוֹנֵינוּ בָּרוּךְ הוּא.

הַדְרָגָה שְׁנִיָּה הִיא הַזָּהָב שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי תַּכְשִׁיט, כְּנֶגֶד הַמֵּבִיא מִבְּחִינָה זוֹ אָמַר וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה׳. שְׁלִישִׁית דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּנִמְצָא, כִּי הָיוּ בַמִּדְבָּר וְאֵין שָׁם בְּנִמְצָא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכוּ׳, וּכְנֶגֶד הַמֵּבִיא מֵהֶם אָמַר וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְגוֹ׳. רְבִיעִית וְהוּא מַדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה מִכּוּלָּן בִּבְחִינַת הַקִּנְיָנִים כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף, אָמַר כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, אֵלּוּ אֵין לָהֶם כִּנּוּי נְדָבָה, וְהַטַּעַם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, תרומה) כִּי צָפָה יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכוּ׳ צִוָּה וּנְטָעוּם לְצָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן, וְלָזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ׳ הֵבִיאוּ, וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה לְצַדֵּק דְּבָרֵינוּ, כִּי מְצִיאַת עֲצֵי שִׁטִּים בְּיָדָם הָיָה לְצָרְכֵי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, וְעוֹד הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים לוֹמַר הֵבִיאוּ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְכָל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא לוֹמַר כִּי מְצִיאוּתָם בְּיָדָם הוּא לִמְלֶאכֶת וְגוֹ׳ וְהֵם לֹא עָשׂוּ אֶלָּא הַהֲבָאָה וַהֲוֵי כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס לָהֶם, וְהָבֵן. וּלְפִי מַה שֶּׁהִצַּעְנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לָמָּה אָמַר בְּכָל פְּרָט וּפְרָט ״הֵבִיאוּ״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת, כִּי אֵין הַדְרָגַת הַהֲבָאָה שָׁוָה.