שְׁמוֹת ל״ד · ח׳

וימהר משה. כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה שְׁכִינָה עוֹבֶרֶת, וְשָׁמַע קוֹל הַקְּרִיאָה, מִיָּד וישתחו:

וְאוֹחִי משֶׁה וּכְרַע עַל אַרְעָא וּסְגִיד:

וימהר. ריקי מוח אמרו כי מהר משה כאשר הזכיר רבעים שלא יאמר חמשים, וזאת טעות גדולה כי אין הדעת סובלת שיפסוק הוא דברי השם בעוד שהיה מדבר, כי היה בן מות לשעתו רק כאשר נפסק הקול מיד מהר משה להתפלל ועוד כי הנה כתוב כן בעשרת הדברות והנה כל ישראל שמעו זה, ואיך יעלה על לב משה שיאמר הקב"ה וחמשים, ובעבור שהזכיר ונקה לא ינקה לא הוצרך לומר לשונאיו:

ומלת ויקד. מבעלי הכפל מגזרת קדקד ששם קדקדו בארץ על משקל ויתם הכסף (ברא' מז טו), וַיִקְדו (למעלה ד לא) כמו וַיִתמו (דבר' לד ח) ואל תשמע אל המוסיפין שרשים מלבם בעבור המשקל ועל זה הדרך ידמו כאבן (למעלה טו טז):

וימהר משה - כשראה הקדוש ברוך הוא עובר ושמע קולו מיד התחיל להשתחוות.

וַיְמַהֵר מֹשֶׁה. לְתוֹסֶפֶת הַכְנָעָה, כִּי אָמְנָם מְהִירוּת הַהִשְׁתַּחֲוָיָה תּוֹרֶה עַל גְּדֻלַּת הַדָּבָר אֲשֶׁר לוֹ יִכָּנַע הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, כַּאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יב.): רַב שֵׁשֶׁת כִּי כָּרַע, הֲוָה כָּרַע כִּי חִזְרָא.

וימהר משה לפי שהיה ירא שיאמר יותר על רבעים. וי״‎מ לפי שראה משה להקב״‎ה עובר והולך מלפניו והוא היה רוצה להתפלל לפניו קודם שיתכסה ממנו וכן אמרו רז״‎ל אימתי אדם שואל צרכיו מאת המלך בעוד שהמלך לפניו.