שְׁמוֹת ל״ד · ט׳

ילך נא אדני בקרבנו. כְּמוֹ שֶׁהִבְטַחְתָּ, מֵאַחַר שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא עָוֹן; וְאִם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְיַמְרוּ בְךָ וְאָמַרְתָּ עַל זֹאת פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ, אַתָּה תִסְלַח לַעֲוֹנֵינוּ וְגוֹמֵר; יֵשׁ כִּי בִּמְקוֹם אִם:

ונחלתנו. וְתִתְּנֵנוּ לְךָ לְנַחֲלָה מְיֻחֶדֶת, זוֹ הִיא בַקָּשַׁת וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ - שֶׁלֹּא תִשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עַל הָאֻמּוֹת:

וַאֲמַר אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ יְיָ תְּהַךְ כְּעַן שְׁכִנְתָּא דַיְיָ בֵּינָנָא אֲרֵי עַם קְשֵׁי קְדַל הוּא וְתִשְׁבּוֹק לְחוֹבָנָא וְלַחֲטָאָנָא וְתַחְסְנָנָא:

ויאמר, טעם ילך נא ד' בקרבנו. כאשר יסעו, כמו והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב):

כי עם קשה עורף. על דעת רבי מרינוס אעפ"י שעם קשה עורף הוא, וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תה' מא ה) אעפ"י שחטאתי לך, ולפי דעתי רפאני כי אני מודה שחטאתי לך, ובעבור חטאי החליתני, וככה זה, אני מודה כי עם קשה עורף הוא ואתה תסלח:

כי עם קשה עורף הוא - יכול אתה ללכת בקרבנו, מאחר שסולחן ורחמן אתה.

כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וְיֶחֱטָא עַל כָּל פָּנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ יִהְיֶה עֲוֹן הַדּוֹר יוֹתֵר גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ "רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ" (שמות לג:ה), מִכָּל מָקוֹם טוֹב לָנוּ שֶׁתֵּלֵךְ אַתָּה עִמָּנוּ.

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ. כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וּנְקַוֶּה לִסְלִיחָתְךָ, וְלֹא יֵלֵךְ מַלְאָךְ עִמָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁעֲוֹן הַמֶּרִי בּוֹ לֹא יִהְיֶה כָּל כָּךְ גָּדוֹל, מֵאַחַר שֶׁאֵין עִמּוֹ שׁוּם תִּקְוַת סְלִיחָה, כְּאָמְרְךָ (שמות כג:כא) "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם".

אם נא מצאתי חן בעיניך ה׳‎ ילך נא ה׳‎ בקרבנו תרוייהו באל״‎ף דל״‎ת. כי עם קשה ערף הוא אתה אמרת כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה אדרבה כי על ידי כן שעם קשה ערף הוא אני מבקש שתלך אתה בקרבנו. ד״‎א כי עם קשה ערף הוא אע״‎פ שעם קשה ערף הוא דוגמא וסלחת לעוני כי רב הוא. למה אני מבקש שתלך אתה בקרבנו וסלחת לעוננו הואיל ואין רשות למלאך לסלוח כדכתיב כי לא ישא לפשעכם והעם קשה עורף וחוטא טוב שתלך אתה ותסלח ראשון ראשון.

ונחלתנו והנחלתנו את הארץ אשר נשבעת דוגמא אלה ראשי האבות אשר ינחלו את בני ישראל שהוא כמו ינחילו.

יֵלֶךְ וְגוֹ׳ כִּי עַם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, כִּי בְּדִבְרֵי ה׳ (שמות לג:ג) נֶאֱמַר לוֹ ״לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף״, אִם כֵּן כִּי טַעַם עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא יִמְנַע עֲלוֹת ה׳ בְּקִרְבָּם, וְאֵיךְ נוֹתֵן מֹשֶׁה הַטַּעַם עַצְמוֹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה? עוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל דָּבָר שֶׁכְּבָר נִתְרַצָּה לוֹ ה׳ כְּשֶׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ לָלֶכֶת עִמָּהֶם וֶהֱשִׁיבוֹ (שמות לג:יז) ״גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגוֹ׳ אֶעֱשֶׂה״?

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּדִקְדּוּק עוֹד לָמָּה אָמַר מֹשֶׁה כָּאן שֵׁם אַדְנוּת, וְתִגְדַּל הַקֻּשְׁיָא לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (שמות לג:ג) כִּי לֹא חָפֵץ מֹשֶׁה אֶלָּא בִּבְחִינַת הָרַחֲמִים.

וְאוּלַי כִּי כְּשֶׁגִּלָּה ה׳ לְמֹשֶׁה מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ וְרָאָה הַפְלָגָתָם, הִשְׂכִּיל כִּי אִם יִתְנַהֵג ה׳ עִם יִשְׂרָאֵל בְּמִדּוֹת אֵלּוּ בְּלֹא דִין כָּל עִקָּר, כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַל קוֹדֶם הַעֲבָרַת הַטּוֹב לְפָנָיו, לֹא יוּכְלוּ עֲמוֹד בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי ה׳ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. לָזֶה חָזַר בּוֹ וְשָׁאַל שְׁאֵלָה שֶׁהוּא לְצַד כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ, לְבַל יְסוֹבֵב טוּבוֹ לְזַלְזֵל בְּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּהִסְתַּלֵּק מֵהָרְשָׁעִים בְּחִינַת הַדִּין כָּל עִקָּר יִהְיוּ פּוֹקְרִים. לָזֶה אָמַר יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי שֶׁהִיא בְּחִינַת הַדִּין, וְשָׁאַל מִדָּה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לָהּ כְּאָמְרוֹ וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ, וּמִדָּה זוֹ אֵינָהּ בִּבְחִינַת אַדְנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות כג:כא) ״כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם״ אֶלָּא בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר כִּי יַחְפּוֹץ מֹשֶׁה בְּרַחֲמִים וְדִין, כִּי טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

וּנְחַלְתָּנוּ. פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יַחְלִיפֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת, אֶלָּא יִהְיוּ לוֹ נַחֲלַת עוֹלָם.