שְׁמוֹת ל״ד · י״ד

כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהֹוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא׃

במילים פשוטות

ה׳ מנמק: כי לא תשתחווה לאל אחר, כי ה׳ קנא שמו, אל קנא הוא. רש״י מבאר ש׳קנא שמו׳ פירושו שמקנא להיפרע ואינו מוותר, וכל לשון קנאה עניינה אחיזה בניצחון ופרעון מן האויבים. אבן עזרא מבאר שהזכיר ׳אל קנא׳ כפי שכתוב בעשרת הדיברות. מדברי המפרשים עולה שהאיסור להשתחוות לאל אחר מנומק בכך שה׳ הוא ׳אל קנא׳ - כלומר שאינו מוותר על הפרת נאמנותו. הפסוק מדגיש את ייחוד ה׳ ואת החומרה שבפנייה לעבודה זרה, ומחבר את האזהרות שקדמו לו אל היסוד המרכזי של הברית: הנאמנות הבלעדית לה׳ אחד, שהיא לב הציווי לאחר חטא העגל.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קנא שמו. מְקַנֵּא לִפָּרַע וְאֵינוֹ מְוַתֵּר, וְזֶהוּ כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה - אוֹחֵז בְּנִצְחוֹנוֹ וּפוֹרֵעַ מֵאוֹיְבָיו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי לָא תִסְגוֹד לְטַעֲוַת עַמְמַיָא אֲרֵי יְיָ קַנָא שְׁמֵהּ אֵל קַנָא הוּא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והזכיר אל קנא. ככתוב בעשרת הדברים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. לְפִיכָךְ תִּתּוֹץ מִזְבְּחוֹ וְלֹא תִשָּׂא פָנָיו, כִּי אֵין לְךָ לְכַבֵּד שׁוּם אֱלוֹהַּ זוּלָתִי.

כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ. כִּי שְׁמוֹ מוֹרֶה עַל מִין מְצִיאוּת שֶׁלֹּא יְיוּחַס לְשׁוּם נִמְצָא זוּלָתוֹ, לְפִיכָךְ אֵל קַנָּא הוּא, לְהִפָּרַע מִן הָעוֹבֵד אַחֵר עִמּוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל