וַיַּ֤רְא מֹשֶׁה֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י פָרֻ֖עַ ה֑וּא כִּֽי־פְרָעֹ֣ה אַהֲרֹ֔ן לְשִׁמְצָ֖ה בְּקָמֵיהֶֽם׃

פרע. מְגֻלֶּה; נִתְגַּלָּה שִׁמְצוֹ וּקְלוֹנוֹ, כְּמוֹ וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה'):

לשמצה בקמיהם. לִהְיוֹת לָהֶם הַדָּבָר הַזֶּה לִגְנוּת בְּפִי כָּל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם:

וַחֲזָא משֶׁה יָת עַמָא אֲרֵי בְטִיל הוּא אֲרֵי בָטֵילִנוּן אַהֲרֹן לַאֲסָבוּתְהוֹן שׁוּם בִּישׁ לְדָרֵיהוֹן:

וירא משה את העם כי פרע הוא. כמו באין חזון יפרע עם (משלי כט יח) ותפרעו כל עצתי (שם א כה):

ומלת לשמצה. שם התואר תחת שם הפועל להיותם שמץ ודופי ודבה:

בקמיהם. כמו רבים קמו עלי (תה' ג ב) אף מן קמי (שם יח מט) דרך קצרה, ותרגם ארמית כדרך, והנה קמתם תחת אבותיכם (במד' לב, יד):

כי פרוע הוא - בטל מן המצות, ממצות בוראו, כדכתיב: ותפרעו כל עצתי. פרעהו אל תעבר בו.

לשמצה - לדברי לעג וקלס בשונאיהם. כמו: ותקח אזני שמץ מנהו, כעין דבור.

כִּי פָרוּעַ הוּא. מְגֻלֶּה וּמְפֻרְסָם לָרוֹעַ בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ בָּזֶה.

כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן. גִּלָּה שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם צַדִּיקִים, שֶׁאִם הָיוּ שָׁם צַדִּיקִים עוֹזְרִים לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ עָלָיו, לֹא הָיָה אַהֲרֹן עוֹשֶׂה הָעֵגֶל כְּלָל.

לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. לְשֵׁם רַע בֵּין אוֹיְבֵיהֶם, שֶׁיֹּאמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתָם וְשֶׁבֵּינֵיהֶם אֵין עוֹשֶׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד, וְשֶׁלֹּא נָשְׂאוּ פְּנֵי נָבִיא וְנָשִׂיא בְּתוֹכָם. וְזֶה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כֻלָּם וְלֹא רֻבָּם נִקְהֲלוּ עַל אַהֲרֹן, הָיוּ כֻלָּם לְשִׁמְצָה עַל שֶׁלֹּא מִחוּ בַּקָּמִים.

כי פרע הוא בטל ממצות בורא. לשון למה תפריעו את העם ממעשיו.

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (יומא פו) מְפַרְסְמִים אֶת הַחֲנֵפִים מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹחֵן כָּל נִסְתָּרוֹת וּמַעֲנִישׁ הַחוֹטֵא עַל כָּל נֶעְלָם, וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻחְזָק לְצַדִּיק בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת יִקְרְאוּ תִּגָּר עַל מִדַּת הַדִּין, עַל כֵּן מִצְוָה לְפַרְסֵם עַל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם לְגַלּוֹת רָעָתָם בַּקָּהָל. וּמִטַּעַם זֶה הוֹצִיא אַהֲרֹן מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה לַחוּץ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא״, רוֹצֶה לוֹמַר אַתָּה יָדַעְתָּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ כִּי בְרָע הֵמָּה חוֹשְׁבִים תָּמִיד, עַל כֵּן אָמַרְתִּי כִּי טוֹב לְגַלּוֹת עַל הַחוֹטְאִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם לְפַרְסֵם קְלוֹנָם בָּרַבִּים. וְזֶהוּ דַּעַת הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר שֶׁלָּקוּ בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי פָרֻעַ הוּא״, וּכְתִיב בַּמְּצֹרָע (ויקרא יג מה) ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט (ובתנחומא מצורע ד) כִּי הַצָּרַעַת גַּם כֵּן עִנְיָנוֹ לְהוֹצִיא לָאוֹר הָרָעָה הַפְּנִימִית אֲשֶׁר בִּלְבַב הַחוֹטֵא, כִּי מִטַּעַם זֶה נִקְרָא מְצֹרָע נוֹטָרִיקוֹן מוֹצִיא רָע, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת מְצֹרָע (יד תקנו) בַּמַּעֲשֵׂה שֶׁל הָרוֹכֵל. אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁם מַסִּיק הַמּוֹצִיא רָע עַל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, מִכָּל מָקוֹם נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא מוֹצִיא לָאוֹר כָּל רָע פְּנִימִי. וּלְכָךְ רָמַז כָּאן הַצָּרַעַת בְּמִלַּת פָּרֻעַ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מְגֻלֶּה, כָּךְ הַצָּרַעַת מְגַלָּה עַל הַחוֹטְאִים. וּבְשִׁיר הַשִּׁירִים (א יב) כְּתִיב ״נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ״, וּפֵרֵשׁ הַתַּרְגּוּם עַל זֶה ״וְנָחֵית עֲלֵיהוֹן מַכְתַּשׁ סְגִירָא״, כִּי הַפָּסוּק מְדַבֵּר בְּמַה שֶׁנַּעֲשׂוּ לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם וְהֻבְאַשׁ רֵיחָם בְּעֵינֵי כָּל הָאֻמּוֹת הַקָּמִים עֲלֵיהֶם, וְזֶהוּ ״נָתַן רֵיחוֹ״, הַיְינוּ לַאֲחֵרִים נָתַן הָרֵיחַ אֲשֶׁר הָיָה נִסְתָּר בְּקִרְבּוֹ, וְכַאֲשֶׁר נִתְגַּלָּה אָז הָיוּ לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם, שֶׁמָּצְאוּ לָהֶם מָקוֹם לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה. וּמִכְּלַל זֶה אַתָּה לָמֵד שֶׁדָּבָר זֶה אֵינוֹ בְּנִמְצָא בָּאֻמּוֹת.

וְזֶה מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבָּתִי פָּרָשַׁת וַיֵּשֶׁב (פח א) ״מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי״ (תהלים לט ט) רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, לֹא הָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶם דּוֹוִים וּסְקוּפִים אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים לָהֶם אוּמָּה שֶׁל דּוֹוִים וּסְקוּפִים אַתֶּם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ״חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי״. וְר׳ שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, לֹא הָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶם בַּעֲלֵי חֲטָטִין, וְלָמָּה יֵשׁ בָּהֶם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִים, לֹא אוּמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם, הֱוֵי אוֹמֵר ״חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי״. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק בְּמַאי קָמִיפַּלְגֵי, וּמַה בֵּין דּוֹוִים לִמְצֹרָעִים. וְנִרְאֶה לִי כִּדְמַסִּיק בַּמִּדְרָשׁ: חָטְאוּ בְּ״זֶה״, ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ״, וְלָקוּ בְּ״זֶה״, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה יז) ״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ״, וְנִתְרַצּוּ בְּ״זֶה״, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה ה-ו) ״זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳, קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה׳״. חָטְאוּ בְּ״אֵלֶּה״, ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, וְלָקוּ בְּ״אֵלֶּה״, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה יז) ״עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״, וְנִתְרַצּוּ בְּ״אֵלֶּה״, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לח כא) ״אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן״. הִנְּךָ רוֹאֶה מִמִּדְרָשׁ זֶה שֶׁהָיוּ כָּאן שְׁנֵי מִינֵי חֵטְא: הָאַחַת הוּא מַה שֶּׁחָטְאוּ לְהקב״ה וְאָמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, וְעַל זֶה נִלְקוּ בְּצָרַעַת הַמּוֹצִיא לָאוֹר כָּל הַמַּחֲשָׁבָה רָעָה. וּכְבָר חָטְאוּ בְּמַחֲשָׁבָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא״ כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהַצָּרַעַת הָיָה מוֹצִיא רָעָתָם לַחוּץ לְפַרְסֵם עֲלֵיהֶם. וּלְפִי שֶׁדִּין כָּל מְצֹרָע לִהְיוֹת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ, וְכָאן הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מְצֹרָעִים וְאֵיךְ יֵצְאוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד״, כְּאִלּוּ שָׁם מַחֲנֵה שְׁכִינָה וְהֵם מְרֻחָקִים מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״זֶה״ מוֹרָה עַל הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּעֵינָיו וּמַרְאֶה עָלָיו בְּאֶצְבַּע לֵאמֹר כִּי זֶה הוּא, וּלְשׁוֹן ״אֵלֶּה״ מוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא מַשִּׂיג בִּרְאִיָּה לְבָבִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה בְּעֵינָיו. לְכָךְ נֶאֱמַר חָטְאוּ בְּ״אֵלֶּה״ עַל הַחֵטְא שֶׁחָטְאוּ בֵּאלֹהִים, כִּי לֹא יִרְאֶנּוּ הָאָדָם וָחָי, וְחָטְאוּ בְּ״זֶה״ נֶאֱמַר עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ בְּמֹשֶׁה וְעָשׂוּ כְּנֶגֶד חוּשׁ הָרְאוּת, כִּי בְּעֵינֵיהֶם רָאוּ יֹשֶׁר דַּרְכּוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן הִרְהֲרוּ אַחֲרָיו. וּלְפִי הַנָּחָה זוֹ קָשֶׁה מַהוּ שֶׁאָמַר ״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״, אִיפְּכָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר.

וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא, שֶׁלְּעוֹלָם לָקוּ בַּדָּבָר שֶׁהָיָה סִבָּה אֶל הָעֲבֵרָה, כִּי בְּמָה שֶׁחָטְאוּ בֵּאלֹהִים נִמְשַׁךְ הֶעָוֹן מִן הָעַיִן אֶל הַלֵּב, כִּי הָעַיִן רוֹאָה וְאַחַר כָּךְ הַלֵּב חוֹמֵד. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁבַּעֲבוּר רוֹב זָהָב שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם ה׳ בָּחֲרוּ בְּצוּרַת שׁוֹר, כִּי מִשָּׁם מוֹצָא הַזָּהָב, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּפָסוּק (שמות ל לג) ״זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים״ וְגוֹ׳. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ״עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ״, כִּי הָעַיִן גָּרַם לָהֶם עָוֹן זֶה. אָמְנָם בְּמָה שֶׁחָטְאוּ בְּמֹשֶׁה הָיָה נִמְשַׁךְ הֶעָוֹן מִן הַלֵּב אֶל הָעַיִן, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ מְהַרְהֲרִים בְּלִבָּם תָּמִיד וּמִתְקַנְּאִים בְּמַעֲלָתוֹ וְחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ עִוְרִים גַּם בְּחוּשׁ הָרְאוּת וְכִחֲשׁוּ בִּדְבָרִים שֶׁרָאוּ בְּעֵינֵיהֶם, כִּי זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת שֶׁעַל יָדֶיהָ נַעֲשׂוּ עִוְרִים לַעֲשׂוֹת בְּהֵפֶךְ מִמָּה שֶׁיָּעִיד עָלָיו הַחוּשׁ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ״, כִּי הַלֵּב הָיָה סִבָּה לָהֶם שֶׁעָשׂוּ כְּנֶגֶד הַדָּבָר הַמּוֹרֶה עָלָיו חוּשׁ הָרְאוּת, הָרָמוּז בְּ״זֶה״. וּמִכָּאן רָאוּ לוֹמַר שֶׁכָּל דְּוָיִים וְסִקּוּפִים הַבָּאִים עַל יִשְׂרָאֵל הַכֹּל הוּא בַּעֲוֹן מַה שֶׁמְּטִיחִין דְּבָרִים כְּנֶגֶד מַנְהִיגֵי כָּל דּוֹר וָדוֹר. וְהַצָּרַעַת בָּא עַל עֲוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, הַנִּמְשָׁךְ מֵחֶמְדַּת הַמָּמוֹן. וְחֶשְׁכַּת הָעַיִן מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְפִי שֶׁעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה, עַל כֵּן יִלְקוּ בָּעַיִן. וּלְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁחֶשְׁכַּת הָעַיִן הַיְינוּ הַצָּרַעַת הַמַּחֲשִׁיךְ עֵין הָאָדָם, כַּנּוֹדָע מִטִּבְעִיּוֹת. וּשְׁנֵי תְּכוּנוֹת רָעוֹת אֵלּוּ אֵינָן מְצוּיִין כָּל כָּךְ בָּאֻמּוֹת, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְּרִין (לט:) כְּתִיב (יחזקאל יא יב) ״וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם עֲשִׂיתֶם״, וּכְתִיב ״וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם לֹא עֲשִׂיתֶם״ (שם ה ז). הָא כֵּיצַד? כַּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם, כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם. כִּי מָצִינוּ שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים בִּשְׁנֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ, הֵן בְּעִנְיַן הָאֱלָהוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב יא) ״הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל״, הֵן בְּעִנְיַן הַמַּנְהִיגִים, שֶׁאֵינָן בּוֹעֲטִים בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה שֶׁשָּׁמְעוּ אֲפִלּוּ לִנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל.

עַל כֵּן אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, לֹא הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶם דֹּוִים וּסְקוּפִים, וְהַיְינוּ כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה הַבָּאָה אֶל הַבּוֹעֲטִים בְּמַנְהִיגֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ״. וְדַעְתּוֹ שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם״, הַיְינוּ עַל מָה שֶׁהָאֻמּוֹת מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מָה שֶׁהֵמָּה עוֹשִׂים אֶל מַנְהִיגֵיהֶם.

וְר׳ שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אוֹמֵר, לֹא הָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם רְאוּיִין לִהְיוֹת בָּהֶם בַּעֲלֵי חֲטָטִים, וְהוּא מִין מִן מִינֵי הַצָּרַעַת הַפּוֹרְחוֹת בַּגּוּף אֲשֶׁר פָּרְחָה בּוֹ הַמִּינוּת וְהַכְּפִירָה בָּאֱלֹהוּת, אֶלָּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל ״לֹא אֻמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם״. וְהוּא סוֹבֵר שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם״, הַיְינוּ שֶׁיְּחָרֵף צָר אֶת יִשְׂרָאֵל עַל דְּבַר הַנֶּגַע וְהַצָּרַעַת אֲשֶׁר פָּרְחָה בָהֶם עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ בַּעֲבוּר רֹב זָהָב שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם ה׳, וְדַעְתּוֹ שֶׁעַל זֶה אָמַר דָּוִד ״מִכָּל פְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי, חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי״, כִּי יְחָרֵף אוֹיֵב הַצָּר לֵאמֹר שֶׁאֲנִי נָבָל הַמְנַבֵּל צוּר יְשׁוּעָתוֹ בַּעֲבוּר חֶמְדַּת הַזָּהָב וְהָעֹשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ירמיה יז יא) ״וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל״, כִּי כָל אוֹהֵב כֶּסֶף הוּא אִישׁ כִּילַי כְּנָבָל הַכַּרְמְלִי אֲשֶׁר נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב ה) ״לֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל נָדִיב״, מִכְּלַל שֶׁהֵם שְׁנֵי הֲפָכִים. וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּעֶזְרַת ה׳ בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ עַל פָּסוּק ״עַם נָבָל וְלֹא חָכָם״. וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ וְאָמַר ״חֶרְפַּת נָבָל אַל תְּשִׂימֵנִי״. וְאַף עַל פִּי שֶׁאַף אִם יְחָרְפֵנִי הָאוֹיֵב וְאִם לַדִּין יֵשׁ לִי תְּשׁוּבָה וְהִתְנַצְּלוּת, מִכָּל מָקוֹם ״נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי״, אֵינִי רַשַּׁאי לְדַבֵּר הִתְנַצְּלוּתִי, ״כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ״, אַתָּה גָּרַמְתָּ לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲבוּר רֹב כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם, וְהִתְנַצְּלוּת זֶה אֵין לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַגּוֹי. לְפִיכָךְ ״הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ״, זֶה נֶגַע הַצָּרַעַת אֲשֶׁר פָּרְחָה בְּיִשְׂרָאֵל, ״מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי״. מִתִּגְרַת הוּא לְשׁוֹן שֶׁפַע וּנְזִילָה, וְרוֹצֶה לוֹמַר לְפִי שֶׁמִּיָּדְךָ יָגַר לִי רֹב שֶׁפַע כֶּסֶף וְזָהָב, עַל כֵּן ״אֲנִי כָלִיתִי״. וְהוֹסִיף מִלַּת ״אֲנִי כָלִיתִי״ לוֹמַר שֶׁאֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה וְהָאֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה, רַק אֲנִי כָלִיתִי וְקִלְקַלְתִּי מַעֲשַׂי בַּעֲבוּר רֹב שֶׁפַע כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר הוּשְׁפַּע לִי. ״בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן יִסַּרְתָּ אִישׁ״, בְּתוֹכָחוֹת הוּא לְשׁוֹן וִכּוּחַ, וְרוֹצֶה לוֹמַר בַּעֲבוּר הַוִּכּוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָאוֹיֵב עִמִּי וּמוֹנֶה עָלַי לֵאמֹר ״אֻמָּה שֶׁל מְצֹרָעִים אַתֶּם״, עַל כֵּן ״יִסַּרְתָּ אִישׁ״, גַּם הָאוּמּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ ״בְּנֵי אִישׁ״, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט ג) ״גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילק״ש תהלים מט תשנז) ״בְּנֵי אָדָם״ אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, ״בְּנֵי אִישׁ״ אֵלּוּ בְּנֵי נֹחַ. ״וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ״, עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ גַּם בָּהֶם בַּעֲלֵי חֲטָטִים, וְאָז לֹא יִתְלוּ בַּעֲוֹן יִשְׂרָאֵל אֶלָּא יֹאמְרוּ ״אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם סֶּלָה״, כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל. וּלְדַעַת הָאוֹמֵר ״לֹא הָיוּ רְאוּיִין לִהְיוֹת דֹּוִים״ וְכוּ׳ עַל שֶׁמַּטִּיחִים דְּבָרִים כְּנֶגֶד מַנְהִיגֵיהֶם, דָּרַשׁ ״חֶרְפַּת נָבָל״ כְּמוֹ ״זְכָר זֹאת אוֹיֵב חֵרֵף ה׳״ (תהלים עד יח), לֵאמֹר שֶׁכָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִטִּיחוּ עַל מֹשֶׁה בְּכַמָּה עִנְיָנִים, וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסֶף לֶקַח.

כִּי פָרֻעַ הוּא. פֵּרוּשׁ, סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם, כִּי נוֹעַם ה׳ הָיָה עֲלֵיהֶם מִיּוֹם שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה וְהוּסַר מְסוּכָּתָם.

כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן. אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבַת אַהֲרֹן נִשְׁאַר כָּל חוֹב הֶעָוֹן עֲלֵיהֶם, כִּי אַהֲרֹן לֹא עָשָׂה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ בְּעִנְיַן הָעֵגֶל, וְהַכֹּל נַעֲשָׂה עַל יְדֵי נוֹתְנֵי זָהָב: נָתְנוּ הַזָּהָב וְעָשׂוּ בּוֹ מְכַשְּׁפוּת לָצֵאת הָעֵגֶל שֶׁיָּצָא, וְלֹא עָשָׂה אַהֲרֹן אֶלָּא לְקִיחַת הַזָּהָב וּנְתִינָתוֹ בָּאֵשׁ, וְאַף זֶה בְּאוֹנֶס כְּאָמְרוֹ ״כִּי בְרָע הוּא״, וּמֵעַתָּה מִתְיַחֵס כָּל הֶעָוֹן עֲלֵיהֶם וְאֵין לָהֶם מִכְסֶה הַשִּׁגָּיוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן פֵּרוּשׁ בְּטַעֲנָתוֹ.

לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. כָּל שִׁעוּר קָטָן מִבְּחִינַת הַתִּעוּב יִקָּרֵא שֶׁמֶץ, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קב.) אֵין לְךָ צָרָה שֶׁעוֹבֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹ מֵעֲוֹן חֵטְא זֶה, גַּם יִרְצֶה כִּי הָאֻמּוֹת הַקָּמִים עָלֵינוּ תָּמִיד מַעֲנֶה בְּפִיהֶם: ״כְּבָר הִתְעַבְתֶּם עַצְמְכֶם וְנִזְנַחְתֶּם״.