וָאֹמַ֤ר לָהֶם֙ לְמִ֣י זָהָ֔ב הִתְפָּרָ֖קוּ וַיִּתְּנוּ־לִ֑י וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ בָאֵ֔שׁ וַיֵּצֵ֖א הָעֵ֥גֶל הַזֶּֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ואמר להם. דָּבָר אֶחָד - "לְמִי זָהָב" לְבַד - וְהֵם מִהֲרוּ וְהִתְפָּרְקוּ וַיִּתְּנוּ לִי:
ואשלכהו באש. וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, וְיָצָא:
וַאֲמָרִית לְהוֹן לְמָן דַהֲבָא פְּרִיקוּ וִיהָבוּ לִי וּרְמִיתֵהּ בְּנוּרָא וּנְפַק עֶגְלָא הָדֵין:
ויצא העגל הזה - נגמרה מלאכתו, כדכתיב: ויצא לצורף כלי. ומוציא כלי למעשהו.
וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב. שַׂמְתִּי הַדָּבָר לְנִמְנָע, שֶׁאֵין זָהָב מוּכָן.
הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי. וְהֵם הִתְנַדְּבוּ הַזָּהָב בִּמְהִירוּת.
וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ. בִּקַּשְׁתִּי לְאַחֵר אֶת הַדָּבָר, וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת הַזָּהָב בָּאֵשׁ בְּזוּלַת תַּחְבּוּלוֹת הַצּוֹרְפִים הַצְּרִיכוֹת לְהַתִּיךְ אֶת הַזָּהָב.
וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. בִּלְתִּי פְעוּלַת הִשְׁתַּדְּלוּתִי, וְלֹא הִמְתִּינוּ שֶׁאֶעֱשֵׂהוּ אֲנִי כְּדִבְרֵיהֶם. כִּי אָמְנָם בְּאָמְרוֹ "וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" לֹא אָמַר זֶה עַל אַהֲרֹן, אֲבָל רְצוֹנוֹ עָשָׂה אוֹתוֹ הָעוֹשֶׂה, כְּעִנְיַן "וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ וְשָׁחַט" (ויקרא ג:ח) שֶׁרְצוֹנוֹ וְסָמַךְ הַמַּקְרִיב וְשָׁחַט הַשּׁוֹחֵט. וְכֵן הֵעִיד בְּאָמְרוֹ "אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן", שֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה אַהֲרֹן, שֶׁצִּיְּרוֹ וְהִשְׁלִיךְ הַזָּהָב בָּאֵשׁ.
ויצא העגל הזה נגמר בפעולתו, דוגמא ויצא לצורף כלי. פי׳ התיך הזהב והשליכו בדפוס ויצא משם נגמר.
