רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11והנחם. הִתְעַשֵּׁת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת - לְהֵיטִיב לָהֶם
על הרעה. אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ לָהֶם:
והנחם. הִתְעַשֵּׁת מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת - לְהֵיטִיב לָהֶם
על הרעה. אֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ לָהֶם:
לְמָא יֵימְרוּן מִצְרָאֵי לְמֵימַר בְּבִישְׁתָּא אַפֶּקְתִּנוּן לְקַטָלָא יָתְהוֹן בֵינֵי טוּרַיָא וּלְשֵׁיצָיוּתְהוֹן מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא תּוּב מִתְּקוֹף רוּגְזָךְ וְאָתֵיב מִן בִּשָׁתָא דְמַלֶלְתָּא לְמֶעְבַּד לְעַמָךְ:
וטעם ברעה הוציאם. כאשר רמזו קדמונינו ז"ל כי במזל רע יצאו ממצרים והנה יאמרו אין יכלת לשם לנצח כח המזל להציל הדבקים בו, ובראותו כי אין יכולת לו הרגם וזה יהיה חלול השם, והנה התנפל ארבעים יום, והשם אמר לו כי לא אעלה בקרבך (למטה לג ג) והנה לא ירשו הארץ, ואז אמר משה כל פרשת ראה אתה אומר אלי (שם שם יב) ואחר כן צוהו השם שירד ויפסול לוחות ויעלם בידו אל ההר אז ירד השם בענן וקרן עור פניו, וכתב השם הלוחות השניים, על כן כתוב, בעת ההיא אמר ד' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וגו', ועשית לך ארון עץ (דבר' י א), והנה יעשו ישראל הארון והוא שעשה בצלאל:
למה יאמרו - עשה למען שמך שלא יתחלל.
לָמָּה יֹאמְרוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, יֵשׁ בָּזֶה חִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי יֹאמְרוּ מִצְרַיִם: אֶתְמוֹל אָמַר (שמות ד:כב) ״בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל שְׁלַח וְגוֹ׳ וְיַעַבְדֵנִי״, וְהֵן עַתָּה גִּלָּה סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ כִּי לֹא לְטוֹבָה יְכַוֵּן וְחָס וְשָׁלוֹם נִרְאֶה כְּשֶׁקֶר. עוֹד נִתְכַּוֵּן בָּזֶה, כִּי דָּבָר יָדוּעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל יַעַבְדוּ ה׳ וְכָל הָאֻמּוֹת יַעַבְדוּ עֲבוֹדוֹת אֲחֵרִים, וּמִמַּה שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהוֹצִיאָם ה׳ לְרָעָה מַה שֶׁלֹּא עָשָׂה לְעוֹבְדֵי זוּלָתוֹ, אִם כֵּן חָס וְשָׁלוֹם פְּגָם גָּדוֹל מֻפְלָא לְעוֹבְדֵי ה׳, וְתֶחֱזַקְנָה יְדֵי עוֹבְדֵי אֱלִילִים חֲזָקָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ טַעֲנָה.
וְאָמְרוֹ תֵּיבַת לֵאמֹר, כִּי אֵין הֶכְרֵחַ שֶׁיֹּאמְרוּ הַדְּבָרִים כְּמוֹת שֶׁהֵן כְּסִדְרָן, אֶלָּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים שֶׁזֶּה כַּוָּנָתָם. אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמִתִּיִּים חָס וְשָׁלוֹם אֶלָּא בִּבְחִינַת הָאֲמִירָה. עוֹד יִרְצֶה כִּי לֹא מִצְרַיִם לְבַד יֹאמְרוּ אֶלָּא יֹאמְרוּ הֵם וְיַשְׁמִיעוּ הַדְּבָרִים לַכֹּל, שֶׁבָּזֶה יִתְרַבֶּה חָס וְשָׁלוֹם חִלּוּל הַשֵּׁם.