וַיַּרְא הָעָם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פט,א) שֶׁבָּא שָׂטָן וְהֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וְכוּ׳ וּדְמוּת מִטָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁמֵּת, לָזֶה אָמַר וַיַּרְא הָעָם עִנְיָנִים הַנִּזְכָּרִים וְהִצְדִּיקוּ הָעִנְיָן מִטַּעַם כִּי בָּא שֵׁשׁ, שֶׁהוּא זְמַן שֶׁהִגְבִּיל לָהֶם, וְזוּלַת זֶה לֹא הָיוּ עוֹשִׂים חֶשְׁבּוֹן מִדִּבְרֵי הַשָּׂטָן הָרַמַּאי.
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ עַל אַהֲרֹן, וְאִם לְדַבֵּר אֵלָיו הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּקָּהֵל הָעָם וַיֹּאמְרוּ אֶל אַהֲרֹן״. אוּלַי יְכַוֵּן לוֹמַר כִּי נִקְהֲלוּ עָלָיו לְהָרְגוֹ, וַיֹּאמְרוּ קוּם וְגוֹ׳ וְאִם לָאו וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין ז,א) שֶׁהָרְגוּ לְחוּר, וְזֶה לְךָ הָאוֹת לִדְבָרֵינוּ. וְטַעַם שֶׁלֹּא נִרְמַז בַּתּוֹרָה הֲרִיגַת חוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר רִשּׁוּמוֹ נִכָּר בַּתּוֹרָה לְדוֹרוֹת עוֹלָם, וְהַשֵּׁם חָס עַל כְּבוֹד עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִכְתַּב מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל אֶלָּא לְטַעַם שֶׁאִם חָטָא צִבּוּר אוֹמְרִים לָהֶם כַּלֵּךְ אֵצֶל צִבּוּר שֶׁנִּתְקַבְּלָה תְּשׁוּבָתָם עַל חֶטְאָם, כָּאָמוּר שָׁם (עבודה זרה ה,א). וְאוּלַי כִּי רָמְזָה הַתּוֹרָה הֲרִיגַת חוּר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות כד,יד) ״וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם״ וְלֹא הִזְכִּירוֹ בְּפָסוּק זֶה עִם אַהֲרֹן, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי טָרֹף טֹרַף. וּמְפֹרָשׁ הַדָּבָר בְּדִבְרֵי קַבָּלָה דִּכְתִיב (ירמיה ב,לד) ״גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת״ וְגוֹ׳, כָּאָמוּר בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (י,ג). וְנִרְאֶה לָתֵת טַעַם לְמָה שֶׁהֲרָגוּהוּ, וְאוּלַי כִּי כְּשֶׁלֹּא רָצָה לַעֲשׂוֹת, מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת כִּי חָפֵץ לִהְיוֹת הוּא אֶמְצָעִי כְּמֹשֶׁה, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה. לָכֵן הֲרָגוּהוּ שֶׁלֹּא רָצוּ שֶׁיִּהְיֶה אֶמְצָעִי אָדָם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת הָרָצוֹן הַטִּבְעִי וְכֹחוֹתָיו נִמְשָׁכִים בָּאַרְצִיּוּת, וְהָבֵן.
אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ. דִּקְדֵּק לוֹמַר לְפָנֵינוּ, פֵּרוּשׁ, לְצַד כִּי ה׳ הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הוּא נֶעְלָם וְגָבוֹהַּ מְאֹד, וְיִקֶר לָהֶם מִקְרֶה רַע בְּאֵין מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, לָזֶה יַעֲשׂוּ כֹּחַ מִכֹּחוֹת צְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה לִפְנֵיהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא מָרְדוּ בְּסִבָּה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁרָצוּ בְּאֶמְצָעִי. וְאוּלַי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ עַל אִסּוּר הָאֶמְצָעִי אֶלָּא כָּל עוֹד שֶׁיִּהְיֶה מֹשֶׁה, וְלָזֶה אָמְרוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר כִּי טַעֲנַת טָעוּת טְרוּפָה בְּפִיהֶם בְּאָמְרָם ״כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲרֵי לְךָ רְאָיָה כִּי צָרִיךְ אֶמְצָעִי, שֶׁלֹּא הוֹצִיאָנוּ ה׳ בְּלֹא אֶמְצָעוּת שָׁלִיחַ, אֱמוֹר מֵעַתָּה כִּי יֵשׁ צֹרֶךְ בְּאֶמְצָעִי. וּמַה שֶׁקְּרָאוּהוּ אֱלֹהִים עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ז:א) ״רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה״, וּדְבָרִים אֵלּוּ טָעוּת גְּדוֹלָה הֵם, וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ (שמות כ:ד).
