שְׁמוֹת ל׳ · ל״ב

עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

במילים פשוטות

הכתוב מזהיר: ״על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו קודש הוא קודש יהיה לכם״. רש״י מבאר ש״לא ייסך״ בשני יודי״ן הוא לשון לא יפעל, ופירושו שמן זה עצמו לא ייסך על בשר אדם, ״ובמתכונתו לא תעשו כמוהו״ בסכום סמניו לא תעשו אחר כמוהו. אבן עזרא מביא את דעת רבי מרינוס ש״ייסך״ כמו ״יוסך״, ומבאר שהיה מנהג ישראל לסוך שמן. אסור לסוך את שמן המשחה על אדם רגיל או לעשות כמותו, מפני קדושתו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא ייסך. בִּשְׁנֵי יוֹדִי"ן, לְשׁוֹן לֹא יִפְעַל, כְּמוֹ (דברים ה טו) לְמַעַן יִיטַב לָךְ:

על בשר אדם לא ייסך. מִן הַשֶּׁמֶן הַזֶּה עַצְמוֹ:

ובמתכנתו לא תעשו כמהו. בִּסְכוּם סַמָּנָיו לֹא תַּעֲשׂוּ אַחֵר כָּמוֹהוּ בְּמִשְׁקַל סַמָּנִין הַלָּלוּ לְפִי מִדַּת הִין שֶׁמֶן, אֲבָל אִם פָּחַת אוֹ רִבָּה סַמְמָנִין לְפִי מִדַּת הִין שֶׁמֶן מֻתָּר, וְאַף הֶעָשׂוּי בְּמַתְכֻּנְתּוֹ שֶׁל זֶה, אֵין הַסָּךְ מִמֶּנּוּ חַיָּב אֶלָּא הָרוֹקְחוֹ:

ובמתכנתו. לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן, כְּמוֹ (שמות ה ח) מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, וְכֵן בְּמַתְכֻּנְתָּהּ שֶׁל קְטֹרֶת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

עַל בִּסְרָא דַאֲנָשָׁא לָא יִתְנַסַךְ וּבִדְמוּתֵהּ לָא תַעְבְּדוּן כְּוָתֵהּ קוּדְשָׁא הוּא קוּדְשָׁא יְהֵי לְכוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא ייסך. אמר רבי מרינוס כי יסך כמו יוסך וכמוהו ויישם בארון (ברא' נ כו) כמו ויושם והטעם כי מנהג ישראל היה לסוך שמן, הזכרים גם הנקבות כי כן כתוב ושמן לא תסוך (דבר' כח מ) ולסוך מזה השמן אסור לכהן אף כי לאחרים, כי שמן המשחה יוצק על ראש המשיח:

ובמתכונתו. הבשמים הנזכרים ובמשקלם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ובמתכנתו - בחשבון הבשמים של פרשה זו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ייסך כמו יוסך על משקל ויישם בארון במצרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

קֹדֶשׁ הוּא. פֵּרוּשׁ תְּכוּנָתוֹ, וַאֲפִלּוּ יַעֲשֵׂהוּ מֵחוּלִּין, וְהָעוֹשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתּוֹ כְּמַעֲלֶה עוֹלָה וְחַטָּאת לְעַצְמוֹ, וְאִם עֲשָׂאוֹ לְהִתְלַמֵּד בּוֹ אוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ לַצִּבּוּר מֻתָּר, כֵּן אָמְרוּ בִּכְרֵתוֹת (ה.).

עוֹד נִרְאֶה אָמְרוֹ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״קֹדֶשׁ הוּא״ - זֶה שֶׁמֶן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ יְתֵרָה, שֶׁהַסָּךְ מִמֶּנּוּ חַיָּב כָּרֵת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ״, וְאָמְרוּ בִּכְרֵתוֹת (ו,א) ״מִמֶּנּוּ״ - פֵּרוּשׁ מִשֶּׁמֶן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה וְלֹא מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה זוּלָתוֹ. וְאָמְרוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם - זֶה שֶׁמֶן דּוֹרוֹת שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לִקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל שֶׁמֶן מֹשֶׁה, וְאֵין חַיָּב אֶלָּא הָרוֹקֵחַ כָּמוֹהוּ. וְתֵבַת ״מִמֶּנּוּ״ לְבַד לֹא תַּסְפִּיק, שֶׁזּוּלָתָהּ הָיִיתִי אוֹמֵר עַד שֶׁיִּמְשְׁחֶנּוּ כֻּלּוֹ.

וְרַזַ״ל (כריתות ו,א) דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק זֶה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ. וּלְדִבְרֵיהֶם הָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּן בְּמִצְוָתוֹ, לֹא בְּאַזְהָרַת ״לֹא תַעֲשׂוּ כָּמוֹהוּ״. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵינָם אֶלָּא אַסְמַכְתָּא לַהֲלָכוֹת שֶׁבְּיָדָם, וּדְבָרֵינוּ הֵם פְּשַׁט הַכָּתוּב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל