שְׁמוֹת ל׳ · כ״ד

וקדה. שֵׁם שֹׁרֶשׁ עֵשֶׂב, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים קְצִיעָה:

הין. י"ב לֻגִּין; וְנֶחְלְקוּ בוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל - רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בּוֹ שָׁלְקוּ אֶת הָעִקָּרִין, אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה וַהֲלֹא לָסוּךְ אֶת הָעִקָּרִין אֵינוֹ סִפֵּק אֶלָּא שְׁרָאוּם בַּמַּיִם שֶׁלֹּא יִבְלְעוּ אֶת הַשֶּׁמֶן, וְאַחַר כָּךְ הֵצִיף עֲלֵיהֶם הַשֶּׁמֶן עַד שֶׁקָּלַט הָרֵיחַ, וְקִפְּחוֹ לַשֶּׁמֶן מֵעַל הָעִקָּרִין (הוריות י"א):

וּקְצִיעֵתָא מַתְקַל חֲמֵשׁ מְאָה בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא וּמְשַׁח זֵיתָא מְלֵא הִינָא:

וקדה. מהקבלה ידענו שהיא קציעה:

וְשֶׁמֶן זַיִת הִין. אֵין סָפֵק שֶׁזֹּאת הַקִּצְבָּה מֵהַשֶּׁמֶן לֹא הָיְתָה מַסְפֶּקֶת לָסוּךְ אֶת כָּל קִצְבַּת אוֹתָם הַבְּשָׂמִים. אֲבָל בִּשְּׁלוּ הַשֶּׁמֶן עִם מֵי בִּשּׁוּל הַבְּשָׂמִים, אוֹ הִצִּיפוּהוּ עַל מֵי שְׁרִיָּתָם עַד תֹּם הַמַּיִם עַל יְדֵי בִּשּׁוּל אוֹ עַל יְדֵי חֹם מוּעָט מִתּוֹךְ הַמַּיִם, וְנִשְׁאַר הַשֶּׁמֶן כְּמַעֲשֵׂה הָרוֹקְחִים. וּבָזֶה הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֵּין רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם הִסְפִּיק לְבַשְּׁלוֹ עִם מֵי בִּשּׁוּלָם אוֹ לְהַצִּיפוֹ עַל מֵי שְׁרִיָּתָם וּלְהַתִּיכָם בָּאֵד עַל יְדֵי חֹם מוּעָט (הוריות יא:).