שְׁמוֹת ל׳ · י״ט

את ידיהם ואת רגליהם. בְּבַת אַחַת הָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו; וְכָךְ שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף י"ט); כֵּיצַד קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם? מַנִּיחַ יָדוֹ הַיְמָנִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַיְמָנִית וְיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית עַל גַּבֵּי רַגְלוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמְקַדֵּשׁ:

וִיקַדְשׁוּן אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מִנֵהּ יָת יְדֵיהוֹן וְיָת רַגְלֵיהוֹן:

ורחצו. הזכיר צורך הכיור בעבור המשרתים שהם אהרן ובניו ודורותיהם, ולא הזכיר משה עתה, כי הוא לבדו יעשה כן כל ימי היותו חי אבל הזכיר זה בשעת מעשה:

ורחצו ממנו ולא בתוכו.

אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁאֵין רְחִיצָה לְיָדַיִם בְּלֹא רַגְלַיִם וְלֹא לְרַגְלַיִם בְּלֹא יָדַיִם, לָזֶה אָמַר אֶת פֵּרוּשׁ עִם יְדֵיהֶם רַגְלֵיהֶם וְעִם רַגְלֵיהֶם יְדֵיהֶם, וְהֵם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּזְבָחִים (זבחים יט:) שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם כְּאֶחָד.