כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהֹוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃

כי תשא. לְשׁוֹן קַבָּלָה, כְּתַרְגּוּמוֹ; כְּשֶׁתַּחְפֹּץ לְקַבֵּל סְכוּם מִנְיָנָם לָדַעַת כַּמָּה הֵם, אַל תִּמְנֵם לַגֻּלְגֹּלֶת, אֶלָּא יִתְּנוּ כָּל אֶחָד מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וְתִמְנֶה אֶת הַשְּׁקָלִים וְתֵדַע מִנְיָנָם:

ולא יהיה בהם נגף. שֶׁהַמִּנְיָן שׁוֹלֵט בּוֹ עַיִן הָרָע, וְהַדֶּבֶר בָּא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִימֵי דָּוִד (שמואל ב כ"ד):

אֲרֵי תְקַבֵּל יָת חֻשְׁבַּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִנְיָנֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְבַר פֻּרְקַן נַפְשֵׁהּ קֳדָם יְיָ כַּד תִּמְנֵי יָתְהוֹן וְלָא יְהֵי בְהוֹן מוֹתָא כַּד תִּמְנֵי יָתְהוֹן:

ברוך לעד שם אל נישא עם ישראל כל טוב עשה

ולציר גלה פלא נכסה תוך פרשת היא כי תשא

החל לפרש כסף הכפורים שהוא חיוב על כל אחד ולא היה נדבה והזכיר זה בעבור הכתוב למעלה כי אחת בשנה יעשה כפורים וכסף הכפורים גם כן יהיה אחת בשנה כאשר אפרש, ואחר כן הכיור וכנו שלא יעשו מנדבת הצבור, רק ממראות הצובאות לבדם, גם הזכיר שמן המשחה וקטרת הסמים, כי הנשיאים לבדם הביאום ובהזכירו שמן המשחה, הזכיר הכלים הנמשחים גם הזכיר האומן הגדול שהוא הרוקח ואשר יעשה מעצתו כל המשכן, והוא בצלאל ואהליאב והזכיר השבת להזהירם בתחלה, שלא יעשו ישראל מלאכת השם בשבת ואחר כן הזכיר תפלת משה לפני רדתו מן ההר והוצרך להזכיר מעשה העגל בתחלה לדעת למה התפלל, ואחר כן הזכיר רדתו, ושריפת העגל, ושובו אל ההר עוד להתפלל שנית בעדם, והזכיר כעס משה להוציא אהלו ממחנה ישראל ויש אומרים כי הכתוב יספר מה שהיה, ואחר כן הזכיר כבוד משה שראה הכבוד ואחר כן צוהו שירד ויפסול לוחות, וכתבם השם פעם שנית, והזכיר התנאים שכרת ברית עם ישראל, הם הכתובים בפרשת ואלה המשפטים, ואחר כן יזכיר כי קרן עור פניו ברדתו מההר ולוחות הברית בידו, והגאון אמר כי כסף כפורים הוא חיוב על ישראל בכל שנה, בין שיספרם מלכם, או לא ישא מספרם, וראיתו משאת משה במדבר ואמר כי ממנו יקריבו קרבנות הצבור ותקון הכיור, ויעשו שמן משחה וקטרת הסמים גם ינתן ממנו לסנהדרין וזה רמז בצלאל ואהליאב, כי מנהג החושבים שהם בעלי סוד החשבון לכתוב באגרות, הפרטים בראש האגרת יכתבו הכלל הנחבר מן הפרטים, י"א כי המגפה שהיתה, בימי דוד בעבור שלא נתנו כפר נפשם ואם זה אמת הוא תשובה על הגאון:

וטעם בפקד אתם. כי אם לא יתנו כפרם ברגע הפקידה אז יבא הנגף, ויפת אמר אם לא יתנו כפרם בצאת למלחמה ויסופרו ינגפו לפני האויב:

וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. כִּי הֶכְרֵחַ הַמִּנְיָן בְּאִישֵׁי הָאָדָם הוּא מִצַּד הַהִשְׁתַּנּוּת הַקּוֹרֶה בְּאִישָׁיו מֵהֲוָיָה וְהֶפְסֵד, וְזֶה בְּסִבַּת חֶטְאָם, כְּאָמְרָם (שבת נה.) אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא. וּבְכֵן כָּל מִנְיָן הוּא מַזְכִּיר עָוֹן, לָכֵן יָאוֹת שֶׁיִּתֵּן כָּל אֶחָד כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לִכְבוֹד הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, כְּאָמְרוֹ "לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם". וּלְזֶה אָמַר.

הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט. כִּי בָּזֶה לֹא נִכָּר שֹׁעַ לִפְנֵי דָל.

כי תשא בשנה השנית כדכתיב בפרשת במדבר בשנה השנית וגו׳‎ שאו את ראש כל עדת בני ישראל שכן כי תשא להבא משמע ושאו מיד משמע. ופרשה זו נאמרה מבאחד באדר כדי להשמיע על השקלים לתרומת הלשכה לקנות הקרבנות להקריב מבאחד בניסן ואילך שבו הוקם המשכן והלשון מוכיח ונתת על עבודת אהל מועד ש״‎מ שכבר נעשה אהל מועד כלו. ונתנו איש כפר נפשו לצורך הקרבנות הבאים לכפרה כמו שפרש״‎י. ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם בשנה השנית, לפי שכבר נתנו איש כופר פדיון נפשו. וע״‎י שמצינו גבי דוד שהיה נגף בישראל כשנמנו. ועוד שארז״‎ל שאין ברכה מצויה לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד הבטיח כאן ולא יהיה בהם נגף מפני שהכפרה מונעת את המגפה. ויש מפרשים ולא יהיה בהם נגף לא ינגפו לפני אויביהם. בפקד אתם בצאתם למלחמה.

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ. רָאשֵׁי מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר, וּמַה שֶּׁכָּתַב ״וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ״, ״אִישׁ״ מְיוּתָּר, כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְנָתְנוּ כֹּפֶר נַפְשָׁם״. מוּבָן מִזֶּה שֶׁכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יִתֵּן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר אַחַר כָּךְ ״כֹּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים״ וְגוֹ׳. וְעוֹד קָשֶׁה לָדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (ירושלמי שקלים פרק ב׳ הלכה ג׳) שֶׁכַּפָּרָה זוֹ הָיְתָה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אִם כֵּן לָמָּה יִתְּנוּ הַכֹּפֶר דַּוְקָא בִּשְׁעַת הַמִּסְפָּר? וְעוֹד קָשֶׁה, וַהֲלֹא בְּחֵטְא הָעֵגֶל הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שָׁוִים, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, וְכֹפֶר לֹא נָתְנוּ כִּי אִם מִי שֶׁהוּא מִבֶּן עֶשְׂרִים.

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל זֶה, בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב לד) ״וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת חַטָּאתָם״. מַהוּ ״בְּיוֹם פָּקְדִי״? אֶלָּא שֶׁהוֹרָה בָּזֶה שֶׁלֹּא נִמְחַל לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל אֶלָּא בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ הַחוֹטְאִים רַבִּים דִּנְפִישֵׁי רַחֲמֵי, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס בְּיוֹתֵר עַל רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב לו ה) ״הֵן אֵל כַּבִּיר לֹא יִמְאָס״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יונה ד יא) ״וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא״ וְגוֹ׳. וְכֵן מַסִּיק בַּגְּמָרָא (עבודה זרה ד:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: ״לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל רְאוּיִין לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלָמָּה עָשׂוּ? אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה״. וּצְרִיכֵי, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן רַבִּים, הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דִּנְפִישֵׁי רַחֲמֵי כוּ׳. וּלְפִי זֶה, אֵין כַּפָּרָה זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל אֶחָד יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה הַשּׁוּנַמִּית (מלכים ב ד יג) ״בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת״. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהֵם נִסְפָּרִים אֶחָד לְאֶחָד, יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁהַמִּסְפָּר יִגְרֹם שֶׁכָּל אֶחָד לְבַדּוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ יַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹ לְמַעְלָה וְיִתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ בְּכָל זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְשֶׁמָּא לֹא יַכְרִיעוּ זְכֻיּוֹתָיו עַל חוֹבוֹתָיו, וּבְסִבָּה זוֹ יַזְכִּירוּ לוֹ עֲוֹן הָעֵגֶל שֶׁכְּבָר נִמְחַל, כִּי לֹא נִמְחַל כִּי אִם לְרַבִּים וְלֹא לִיחִידִים, וְהַמִּסְפָּר גּוֹרֵם שֶׁכָּל יָחִיד נִזְכָּר לְעַצְמוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּבְיוֹם פָּקְדִי״, וְהוּא לְשׁוֹן מִסְפָּר, וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר: כְּשֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין לְאֵיזוֹ צֹרֶךְ, אָז יַעֲלֶה זִכְרוֹן כָּל אִישׁ פְּרָטִי לְפָנַי, וְאָז ״וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אֶת חַטָּאתָם״, כִּי הַחֵטְא חוֹזֵר וְנֵעוֹר. עַל כֵּן צִוָּה כָּאן עַל כֹּפֶר נֶפֶשׁ זֶה לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל בִּשְׁעַת הַמִּסְפָּר, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבוֹ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. עַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ח) ״אַל תִּפְרֹשׁ מִן הַצִּבּוּר״. וּלְפִיכָךְ הַפְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּמִסְפָּר זֶה, לְעוֹלָם בְּתוֹךְ עַמָּם הָיוּ יוֹשְׁבִים. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״, כִּי לְפִי שֶׁיָּבֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זִכְרוֹן כָּל רֹאשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ ״וְנָתְנוּ אִישׁ״, כָּל אִישׁ פְּרָטִי שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ וִיבֻקַּשׁ וְיִמָּצֵא כִּי הָיָה לוֹ חֵלֶק בַּפֹּעַל הַמְּגֻנֶּה הַהוּא, לְפִיכָךְ יִתֵּן בַּפַּעַם הַהוּא כֹּפֶר נַפְשׁוֹ.

וְאָתֵי שַׁפִּיר גַּם לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים, שֶׁכֹּפֶר זֶה הָיָה לְהַצִּיל מִן עַיִן הָרַע הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁעַת הַמִּסְפָּר, כִּי בַּפַּעַם הַהוּא יֵשׁ מָקוֹם לְשָׂרֵי מַעְלָה שֶׁל הָאֻמּוֹת לְקַטְרֵג וְלוֹמַר: ״מַה יְּקָר וּגְדֻלָּה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִסְפָּר זֶה עַל כָּל הָאֻמּוֹת, וַהֲלֹא הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה?״ לְפִיכָךְ צְרִיכִין בַּפַּעַם הַהוּא אֶל כֹּפֶר נֶפֶשׁ לְהַשְׁקִיט מִדַּת הַדִּין. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶׁמַּקְשִׁים כָּאן: ״וַהֲלֹא כַּמָּה אֻמּוֹת מוֹנִין לַגֻּלְגֹּלֶת וְאֵינָן נִזּוֹקִין?״ לְפִי שֶׁאֵין סְתָם מִסְפָּר הַגּוֹרֵם, כִּי אִם זֶה הַמִּסְפָּר הַבָּא לְנַטְּלָם וּלְנַשְּׂאָם בְּ״כִי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ״ (שמות ל:יב), עַל כֵּן יֵשׁ לָחוּשׁ מִפְּנֵי הַקַּנָּאִין הַפּוֹגְעִים בָּהֶם.

וּמַה שֶּׁמַּקְשִׁים לָמָּה עָבְרוּ שָׁאוּל וְדָוִד וּמְנָאוּם בְּלֹא חֲצָאֵי שְׁקָלִים, נִרְאֶה לְתָרֵץ שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת כִּי אִם בְּמִסְפָּר שֶׁהוּא דְּבַר חִדּוּשׁ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִם רוֹאִין אֵצֶל אִישׁ עָנִי מֵאָה זְהוּבִים, יוֹתֵר הוּא צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִן עַיִן הָרַע מִמַּה שֶּׁרוֹאִין בְּיַד הֶעָשִׁיר כַּמָּה אֲלָפִים. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם הָיוּ מוּחְזָקִים בִּמְתֵי מִסְפָּר, כִּי הָעִנּוּי שֶׁל מִצְרַיִם הָיָה מְמַעֵט בָּהֶם, וּפִתְאוֹם עָלָה הַמִּסְפָּר אֶל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף. אִם כֵּן, אָז וַדַּאי יֵשׁ לָחוּשׁ לְעַיִן הָרַע. אֲבָל אַחַר כָּךְ, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ לָאָרֶץ נוֹשֶׁבֶת וִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם (מלכים א ד:כ), לֹא הָיָה חִדּוּש בְּעַם רַב שֶׁנִּמְנָה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ.

וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה נִזְכְּרוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת, וּבְכֻלָּם הִזְכִּיר לְשׁוֹן קִיחָה, וּבְפָרָשָׁה זוֹ הִזְכִּיר בְּכֻלָּם לְשׁוֹן נְתִינָה. וּמַהוּ זֶה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (מנחות כט, תוספות ד״ה שלשה) שֶׁמֹּשֶׁה נִתְקַשָּׁה בִּשְׁקָלִים אֵלּוּ, מַהוּ הַקִּישּׁוּי? נִרְאֶה לִי כִּי לְשׁוֹן לְקִיחָה מַשְׁמַע שֶׁיִּקַּח מִכָּל אֶחָד בְּעַל כָּרְחוֹ, וְהָיָה מֹשֶׁה מִתְקַשֶּׁה בַּדָּבָר לְהַכְרִיחַ כָּל אֶחָד עַל הַנְּתִינָה, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. וּכְדֵי לְתַקֵּן זֶה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת בְּמִדְבַּר (במדבר א, ג-ד) ״תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן, וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא״. וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן לָמָּה צִוָּה לִקַּח רֹאשׁ כָּל שֵׁבֶט אֶל הַמִּסְפָּר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא יְהַרְהְרוּ עַל מֹשֶׁה לֵאמֹר שֶׁלּוֹקֵחַ מֵהֶם בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לְצָרְכּוֹ, כִּי כְּשֶׁיִּרְאֶה כָּל אֶחָד שֶׁרֹאשׁ שִׁבְטוֹ עוֹמֵד שָׁם וּמַסְכִּים עַל זֶה, אָז יִתְּנוּ מֵרָצוֹן טוֹב, כִּי כָל אֶחָד יַחְשֹׁב שֶׁרֹאשׁ שִׁבְטוֹ לֹא יַנִּיחַ לַעֲשׂוֹת לוֹ עָוֶל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כְּשֶׁתִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שֶׁל כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט אֶל הַמִּסְפָּר, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״לִפְקֻדֵיהֶם״, אָז ״וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ״ - מִסְתָּמָא יִתְּנוּ מֵרָצוֹן טוֹב וְלֹא תִצְטָרֵךְ לְכוֹפָם. וְהָיָה פָּסוּק זֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה עַל מַה שֶּׁהָיָה מֹשֶׁה מִתְקַשֶּׁה בּוֹ, וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״כִּי תִשָּׂא״ וְגוֹ׳, רְצוֹנוֹ לוֹמַר כְּשֶׁתַּעֲשֶׂה דָּבָר זֶה אָז ״וְנָתְנוּ״ מֵעַצְמָם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״רֹאשׁ״ בִּלְשׁוֹן יָחִיד, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרֹאשׁ כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט.

וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת הָאֲמוּרוֹת כָּאן, אַחַת מֵהֶם הַבָּאָה נְדָבָה, לֹא יָדַעְתִּי אֵיזוֹ מֵהֶם מְדַבֶּרֶת בְּאוֹתָהּ הַבָּאָה נְדָבָה, כִּי אִם תְּדַקְדֵּק בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב תִּמְצָא שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים מִן בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת. וְעוֹד קָשֶׁה, כִּי בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה (שמות כה) יִחֵס שְׁתֵּי תְּרוּמוֹת רִאשׁוֹנִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בָּרִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר ״וְיִקְחוּ לִי״ (שמות כה:ב) - לִשְׁמִי, וּבַשְּׁנִיָּה נֶאֱמַר ״תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי״ (שמות כה:ב). אֲבָל בַּשְּׁלִישִׁית נֶאֱמַר ״וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם״ (שמות כה:ג), כִּי הִיא תְּלוּיָה בְּנִדְבַת הַנּוֹתֵן. וְכָאן קָרָא שְׁלָשְׁתָּן ״תְּרוּמַת ה׳״ (שמות ל:יג).

עַל כֵּן נִרְאֶה לִי יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר, שֶׁכָּל הַשָּׁלֹשׁ מְדַבְּרִים מִן בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, כִּי מָצִינוּ שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מוֹנֶה אוֹתָם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: אַחַת כָּאן, שְׁנִיָּה בְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים, שְׁלִישִׁית בְּעַרְבוֹת מוֹאָב. וְכֻלָּם הָיוּ עַל יְדֵי חֲצָאֵי שְׁקָלִים שֶׁהֵם חוֹבָה וְכֹפֶר נֶפֶשׁ. עַל כֵּן יִחֵס הַשָּׁלֹשׁ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִשְּׁנֵי טְעָמִים: הֵן מִצַּד שֶׁזְּכוּת יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּהֶם, כִּי כָל הַנְּפָשׁוֹת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵמָּה, וּבְחֶמְלָתוֹ עַל בְּרוּאָיו הוּא לוֹקֵחַ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּמוּרַת הַנֶּפֶשׁ, עַל כֵּן נִקְרְאוּ כָל הַשָּׁלֹשׁ ״תְּרוּמַת ה׳״. הֵן מִצַּד שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ נִדְנוּד גַּסּוּת הָרוּחַ, שֶׁהֶעָשִׁיר יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לְהִתְגָּאוֹת עַל הֶעָנִי לֵאמֹר לוֹ ״נִדְבָתִי גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּךְ״, שָׁם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו. לְפִיכָךְ לֹא יִחֵס אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה הַנְּדָבָה הַשְּׁלִישִׁית. אֲבָל כָּאן שֶׁכָּל הַשָּׁלֹשׁ הָיוּ הַבֶּקַע, שֶׁעָשִׁיר וְעָנִי שָׁוִין בּוֹ וְאֵין מָקוֹם לְהִתְגָּאוֹת אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ, עַל כֵּן נִקְרְאוּ כָּל הַשָּׁלֹשׁ ״תְּרוּמַת ה׳״. וּמַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה כִּי אִם שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, לְפִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר שָׁם כִּי אִם הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ צֹרֶךְ שָׁעָה, כִּי לִתְרוּמָה רִאשׁוֹנָה הָיָה צֹרֶךְ שָׁעָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנָּה הָאֲדָנִים, וּמִן הַשְּׁנִיָּה קָרְבְּנוֹת צִבּוּר, וְהַשְּׁלִישִׁית נְדָבָה לְצֹרֶךְ הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו. אֲבָל כָּאן בָּאָה הַמִּצְוָה לְמֹשֶׁה שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָם יִמְנֵם עַל יְדֵי הַשְּׁקָלִים, הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר שָׁלֹשׁ, לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין צֹרֶךְ בַּחֲצָאֵי שְׁקָלִים אֵלּוּ כִּי אִם בִּשְׁלֹשָׁה מִסְפָּרִים שֶׁל מֹשֶׁה, אֲבָל לֹא לְדוֹרוֹת. וְשָׁאוּל וְדָוִד יוֹכִיחוּ שֶׁלֹּא מְנָאוּם עַל יְדֵי הַשְּׁקָלִים. וְלָכֵן לֹא נֶאֱמַר כָּאן ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״, וְאָמַר ״כִּי תִשָּׂא״, לוֹמַר לְךָ דַּוְקָא בִּזְמַן ״כִּי תִשָּׂא״ אַתָּה, וְלֹא לְדוֹרוֹת.

דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁשָּׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה, נִזְכַּר לְשׁוֹן קִיחָה בְּכוּלָּם הַמּוֹרֶה עַל שֶׁיִּקְחוּ מֵהֶם בְּעַל כָּרְחָם, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר הַשֵּׁם הַמְיוּחָד בְּשׁוּם אַחַת מֵהֶם, כִּי זֶה נִקְרָא ״מִצְוַת אֲנָשִׁים״ וְלֹא מִצְוַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הָאָדָם הַמַּכְרִיחוֹ עַל הַנְּתִינָה נִקְרֵאת הַתְּרוּמָה עַל שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כט, יג) ״יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהֵם נְגוּשִׁים וַאֲנוּסִים עַל כָּל דְּבַר מִצְוָה, עַל זֶה אָמַר ״וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים״, כִּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נִצְטַוּוּ מִן הָאֲנָשִׁים הַמַּכְרִיחִים אוֹתָם. אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר בִּשְׁלָשְׁתָּן ״וְנָתְנוּ״, הַמְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהֵם נוֹתְנִים מֵרָצוֹן טוֹב בִּלְתִּי שׁוּם אֹנֶס, עַל כֵּן נִקְרְאוּ שְׁלָשְׁתָּן תְּרוּמוֹת ה׳, כִּי נְתִינָה זוֹ וַדַּאי לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכַּר הַשֵּׁם בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה בְּכוּלָּם, מִכָּל מָקוֹם הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנָה ״לִי״, וּבַשְּׁנִיָּה ״תְּרוּמָתִי״, כִּי זְכוּת יֵשׁ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּהֶם עַל כָּל פָּנִים, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ תִשָּׂא וְלֹא אָמַר תִּפְקוֹד כְּאָמְרוֹ בְּמַטֵּה לֵוִי (במדבר ג:טו). ב׳ אָמְרוֹ אֶת רֹאשׁ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״כִּי תִשָּׂא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאֵין לוֹמַר שֶׁלֹּא יְצַו ה׳ לִמְנוֹת אֶלָּא לְרָאשִׁים כִּי הָעִנְיָן יַכְחִישׁ זֶה, ג׳ צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לִפְקֻדֵיהֶם.

וְיִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי הַחוֹטֵא גּוֹרֵם בְּחֶטְאוֹ כְּפִיפַת רֹאשׁוֹ, כִּי בְּחִינַת הָרַע מַהוּתָהּ הִיא אֶל אֶרֶץ תַּבִּיט כִּי שְׁפֵלָה הִיא, וּבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הִיא נְשִׂיאַת רֹאשׁ וַהֲרָמַת הַמַּהוּת וְהָאֵיכוּת. וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית כג:יז) ״וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נח:ח) קִימָה הָיְתָה לוֹ. וְהִנֵּה לֶהֱיוֹת שֶׁמִּצְוָה זוֹ בָּאָה אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וּכְמוֹ שֶׁדִּיֵּק הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבוֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש״י) מִכָּאן שֶׁנִּצְטַוָּה לִמְנוֹתָם אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר כִּי תִשָּׂא לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת רֹאשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית מ:יג) ״יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַעֲלָה, שֶׁתִּשָּׂא רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁרֹאשָׁם נָמוּךְ לְצַד חֶסְרוֹנָם בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. וְהוּא אָמְרוֹ לִפְקֻדֵיהֶם עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר לא:מט) ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת סד.) שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם אָדָם שֶׁחָטָא. וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה׳ אֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ, בִּפְקֹד אֹתָם פֵּרוּשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ.

וְטַעַם אָמְרוֹ וְנָתְנוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לְצַד שֶׁצָּרִיךְ קוֹדֶם הַכָּרַת הַחֵטְא כִּי לֹא טוֹב עָשָׂה וְחָטָא בַּנֶּפֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן כּוֹפֶר נַפְשׁוֹ לַה׳.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לִפְקֻדֵיהֶם וְגוֹ׳, שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִמְנוֹתָם אֶלָּא לְסִבַּת פְּקוּדֵיהֶם, פֵּרוּשׁ, לְצַד חֶסְרוֹנָם אִם נֶחְסְרוּ מֵהֶם וְתִרְצֶה לַעֲמֹד עַל הַנִּשְׁאָרִים, אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ בְּגֶדֶר הֲכָנַת הַחוֹסֶר, כְּאָמְרוֹ (במדבר לא:מט) ״עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ וְגוֹ׳ לְצַד שֶׁיָּרְדוּ לַמִּלְחָמָה, אוֹ לְסִבַּת צֹרֶךְ הַמִּסְפָּר לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה עִם אוֹיֵב וְכַדּוֹמֶה, וּבָא לִשְׁלֹל שֶׁאֵין לִמְנוֹתָם בְּלֹא סִבָּה כְּלָל. וְאָמְרוֹ וְנָתְנוּ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לִהְיוֹת הַדָּבָר תְּנַאי נוֹסָף עַל תְּנַאי רִאשׁוֹן, שֶׁצָּרִיךְ לִפְקוּדֵיהֶם עוֹד צָרִיךְ לָתֵת אִישׁ כֹּפֶר וְגוֹ׳. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים עַל הָעֵגֶל, אֲבָל לְדוֹרוֹת אֵין צֹרֶךְ בִּנְתִינָה, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.

וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה בִּפְקֹד אֹתָם. וְנִרְאֶה כִּי לְצַד שֶׁבָּאָה הַמִּצְוָה עַל זְמַן שֶׁהָיוּ חַיָּבִים לַשָּׁמַיִם לְסִבַּת עֲוֹן הָעֵגֶל, יֹאמַר הָאוֹמֵר שֶׁבִּזְמַן אַחֵר כְּשֶׁיִּרְצֶה לִמְנוֹת אֵין קְפֵידָא בַּדָּבָר וְיָכוֹל לִמְנוֹתָם אֶחָד אֶחָד, לָזֶה אָמַר וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם רִבָּה מִנְיָן אַחֵר זוּלַת הָרִאשׁוֹן שֶׁגַּם עָלָיו בָּאָה הָאַזְהָרָה שֶׁאִם יִפְקֹד יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִלְּבַד שֶׁבַּנְּתִינָה הֵם מְכַפְּרִים עַל נַפְשָׁם, עוֹד ״וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף״ בְּסִבַּת פְּקוֹד אוֹתָם, וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי הַמִּנְיָן מִצַּד עַצְמוֹ יְסוֹבֵב הַנֶּגֶף.

עוֹד יִרְצֶה כִּי יְצַו ה׳ שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁיִּהְיֶה הַמִּסְפָּר עַל יְדֵי נְתִינַת דָּבָר, כְּאָמְרוֹ וְנָתְנוּ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ זֶה יִתְּנוּ, וְהוּא לְטַעַם כַּפָּרַת נַפְשָׁם. וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא יִמְנוּ אוֹתָם אֶחָד אֶחָד אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם אֶחָד אֶחָד, אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר. וְדֶרֶךְ מִסְפָּר זֶה אֵין בּוֹ הַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת אֶלָּא הַרְחָקַת הַנֶּזֶק הַנִּמְשָׁךְ מֵהַמִּסְפָּר, וְהוּא מַה שֶׁמָּצִינוּ לְשָׁאוּל דִּכְתִיב (שמואל א יא:ח) ״וַיִּפְקְדֵם בְּבָזֶק״, פֵּרוּשׁ, בְּחַרְסִית. וְזוּלַת פֵּרוּשֵׁינוּ זֶה תִּקְשֶׁה מִי הִתִּיר לְשָׁאוּל לִפְקוֹד יִשְׂרָאֵל בְּחַרְסִית, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל״? וְלִדְבָרֵינוּ תִּמְצָא נַחַת רוּחַ בָּעִנְיָן.

וְנָתַתִּי לִבִּי לְהַשְׂכִּיל בְּמַעֲשֵׂה דָּוִד (שמואל ב כד), כִּי לְפִי הַנִּשְׁמָע מֵהַכְּתוּבִים כִּי מָנָה יִשְׂרָאֵל אֶחָד אֶחָד בְּלֹא אֶמְצָעִי, נוֹסָף עַל שֶׁמְּנָאָם לְלֹא דָבָר, וְהֵם דְּבָרִים תְּמוּהִים שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם דָּבָר זָר כָּזֶה. וּמָצִינוּ שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סב:) אָמְרוּ כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הִכְשִׁילוּהוּ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וְכוּ׳, לְטַעַם אָמְרוֹ (שמואל א כו:יט) ״אִם ה׳ הֱסִיתְךָ בִּי״ יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם. פֵּרוּשׁ דִּבְרֵיהֶם, כִּי לְצַד שֶׁקָּרָא לַה׳ חָס וְשָׁלוֹם מֵסִית נִבְרָא מַלְאָךְ רַע, לְפִי מַה שֶׁקָּדַם מִדִּבְרֵיהֶם (אבות ד,יא) ״הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת קוֹנֶה לוֹ קָטֵיגוֹר אֶחָד״, וְהוּא מִין הֶעָוֹן מַמָּשׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ, וְלָזֶה נִבְרָא מַלְאָךְ רַע מֵסִית שְׁמוֹ, וֶהֱסִיתוֹ וְהִטְעָהוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּסוֹד אָמְרָם (שם) ״עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה״. וְתִמְצָא כִּי הֶעָוֹן עָשָׂה דּוּגְמָתוֹ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁדִּבְרֵי דָּוִד שֶׁאָמַר ״הֱסִיתְךָ״ כִּשְׁגָגָה הָיְתָה מִמֶּנּוּ, וְחָס וְשָׁלוֹם שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְדַבֵּר מִלִּין לְצַד עִלָּאָה חָלִילָה, וּמִי עֶבֶד יָרֵא מֵאֱלֹהִים כְּדָוִד, אֶלָּא שְׁגָגָה הִיא, כְּמוֹ כֵן לֹא הוּסַת מֵהַמֵּסִית לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן כְּמֵזִיד.

וַעֲדַיִן קָשֶׁה, תֵּנַח לְגַבֵּי דָּוִד אָמְרִינַן שֶׁטָּעָה, מַה נַעֲנֶה בְּיוֹאָב? מִמָּה נַפְשָׁךְ תִּקְשֶׁה: אִם דִּבְרֵי דָּוִד בָּאוּ אֵלָיו סְתָם ״פְּקוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, מִי אָמַר לוֹ שֶׁאֵין כַּוָּנַת דָּוִד לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּפְקְדֵם עַל פִּי הַתּוֹרָה, וּמִן הַסְּתָם לֹא יוּצְרַךְ לוֹמַר אֵלָיו דָּבָר שֶׁתִּינוֹקוֹת יוֹדְעִים אוֹתוֹ. וְאִם נֹאמַר כִּי דָּוִד צִוָּה אֵלָיו בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָם אֶחָד אֶחָד וְלֹא עַל יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, קָשֶׁה אֵיךְ קִבֵּל דְּבָרָיו כְּשֶׁאָמַר לוֹ כֵן, שֶׁהָיָה לוֹ לְמָאֵן כִּי ״דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין״, וַאֲפִלּוּ בְּמִצְוַת מֶלֶךְ, וְזֶה הֲלָכָה רוֹוַחַת (רמב״ם הלכות מלכים פ״ג). וְלוּ יְהִי שֶׁיּוֹאָב נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ וּמִקְרֶה אֶחָד קָרָה לְדָוִד וְיוֹאָב, מַה נַעֲנֶה בַּסַּנְהֶדְרִין? מַה נַעֲנֶה בְּכָל אִישׁ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁבָּאוּ לִמְנוֹתָם? הָיָה לָהֶם לַחֲרֹד חֲרָדָה גְדוֹלָה וְאֵימוֹת מָוֶת יִפְּלוּ עֲלֵיהֶם, וְיִצְעֲקוּ עַל הַדָּבָר לִפְנֵי יוֹאָב וְלִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. גַּם כֵּן יְכוֹלִין לָבֹא בְּטַעֲנָה הַנִּשְׁמַעַת ״וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם״. וְאִם חָסוּ עַל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל יוֹתֵר מִגּוּפָן, הָיָה לָהֶם לִטְעֹן שֶׁיִּמָּנוּ בְּחַרְסִית כְּמַעֲשֵׂה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, וְאֵיךְ לֹא חָסוּ עַל נַפְשָׁם כָּל בְּנֵי אֵל חָי?

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי דָּוִד אָמַר דְּבָרָיו סְתָם לְיוֹאָב, וְהַדָּבָר פָּשׁוּט כִּי יוֹאָב יוֹדֵעַ סֵפֶר הָיָה וְלֹא מְנָאָם אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר בְּבֶזֶק וְכַדּוֹמֶה לוֹ. וְתִמְצָא שֶׁדִּיֵּק הַתַּלְמוּד בִּלְשׁוֹנוֹ (ברכות סב:) ״לֹא שָׁקַל מִנַּיְיהוּ כּוֹפֶר״, מַשְׁמַע כּוֹפֶר הוּא דְּלֹא שָׁקַל אֲבָל הַמִּנְיָן הָיָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר. וְהִנֵּה דִּיַּקְנוּ שֶׁלֹּא לְכָל מִסְפָּר יִתְחַיֵּב הַנְּתִינָה, וְהַטָּעוּת שֶׁטָּעָה הָיְתָה שֶׁהָיָה הַמִּסְפָּר לְלֹא דָּבָר, וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ מִדִּקְדּוּק הַכָּתוּב כִּי לֹא יִפְקְדוּ אוֹתָם אֶלָּא לְסִבַּת דָּבָר כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, אֲבָל לְלֹא דָּבָר לֹא. וְהִיא טַעֲנָה שֶׁתִּמְצָא שֶׁטָּעַן יוֹאָב לְדָוִד שֶׁאֵין צֹרֶךְ בַּדָּבָר לִמְנוֹת יִשְׂרָאֵל. וְאוּלַי שֶׁאִם הָיָה מוֹנֶה אוֹתָם עַל יְדֵי מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּתְחַיְּבוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִיתָה הִנֵּה הוּא כּוֹפֶר נֶפֶשׁ שֶׁל כָּל אֶחָד. וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאִם הָיָה דָּוִד מוֹנֶה אוֹתָם עַל יְדֵי הַשְּׁקָלִים לֹא הָיָה בָּהֶם נֶגֶף. וְתִמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמואל ב כד:א) ״וַיּוֹסֶף ה׳ לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם״, הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יִשְׂרָאֵל הָיוּ חַיָּבִין עַל הַקּוֹדֵם, וְלָזֶה כְּשֶׁבָּא הַמִּסְפָּר בָּהֶם לְלֹא צֹרֶךְ בְּאֵין רִשְׁיוֹן מֵאֲדוֹן הַכֹּל שָׁלַט בָּהֶם הַדִּין וְנִפְרַע מֵהֶם עֲוֹנָם.

עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי כֵּיוָן שֶׁהוּזְכַּר בִּתְנָאֵי הַמִּנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְסִבַּת דָּבָר, כָּל שֶׁחָסֵר תְּנַאי אֶחָד הֲרֵי הֵם נִכְלָלִים בְּגֶדֶר הַנֶּגֶף בַּר מִנַּן, וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁטָּעָה. וְלָזֶה תִּמְצָא בִּתְשׁוּבַת יוֹאָב אֵלָיו ״וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה״ (שמואל ב כד:ג), פֵּרוּשׁ, מִנְיָן לְלֹא צֹרֶךְ, אֲבָל אִם הָיָה צֹרֶךְ בַּדָּבָר יַסְכִּים גַּם הוּא. וְאִם הַמִּנְיָן הָיָה אֶחָד אֶחָד, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה צֹרֶךְ בַּמִּנְיָן, לֹא יִפְקְדֵם בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ אֵיךְ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה. וּלְפִי שֶׁאֵין עִנְיָן זֶה מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב אֶלָּא מִדִּיּוּק הַכָּתוּב, לֹא מָצָא יוֹאָב לַחֲלֹק עִם דָּוִד. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁחָשַׁב כְּשֶׁרָאָה דְּבַר מֶלֶךְ חָזָק עָלָיו, אָמַר אוּלַי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טַעַם נִכְמָס, וְחָשׁ עַל עַצְמוֹ מִמְּרוֹד בַּמַּלְכוּת, וּלְעוֹלָם לֹא מְנָאָם אֶחָד אֶחָד. וּבָזֶה אֵין קֻשְׁיָא גַּם כֵּן עַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא פִּקְּחוּ עַל נַפְשָׁם, כִּי הֵם לֹא נִמְנוּ אֶחָד אֶחָד, וְדָבָר זֶה שֶׁצָּרִיךְ לִמְנוֹתָם עַל יְדֵי סִבָּה אֵין עֲלֵיהֶם מֻטָּל לָדַעַת אִם יֵשׁ סִבָּה לַמֶּלֶךְ, וְלֹא בָּדְקוּ אַחֲרָיו לְחֶזְקַת כַּשְׁרוּתוֹ.

נִמְצֵנוּ אוֹמְרִים כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה דִּינִים. הָאֶחָד הוּא מִסְפָּר שֶׁהָיָה אַחַר הָעֵגֶל, זֶה הָיָה לְצֹרֶךְ, גַּם הֻצְרַךְ לָתֵת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לְצַד שֶׁהָיוּ חַיָּבִים כַּנִּזְכָּר. שֵׁנִי, כָּל שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּמִסְפָּרָם אֵין צָרִיךְ לִמְנוֹתָם עַל יְדֵי שְׁקָלִים אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּחַרְסִית אֲדָמָה, וְזֶה מַעֲשֵׂה שָׁאוּל. שְׁלִישִׁי, כָּל שֶׁאֵין צֹרֶךְ לִמְנוֹתָם אֵין לִמְנוֹתָם אֲפִלּוּ עַל יְדֵי חַרְסִית, וְזוֹ הָיְתָה טָעוּתוֹ שֶׁל דָּוִד שֶׁהִטְעָהוּ ה׳ עַל שִׁגְיוֹנוֹ, וְעַל יְדֵי נְתִינַת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מֻתָּר כִּי זֶה מוֹנֵעַ הַנֶּגֶף הַבָּאָה מֵהַמִּסְפָּר. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה הֻצְרַךְ דָּוִד לְמִסְפָּר וְלֹא הִסְפִּיק לוֹ מִנְיַן שִׁקְלֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַמְּבִיאִים מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין הוֹכָחָה מֵהַשְּׁקָלִים כִּי יוֹאָב לֹא הֵבִיא אֶלָּא מִסְפַּר הָאֲנָשִׁים שׁוֹלְפֵי חֶרֶב (שמואל ב כד:ט), וְהַשְּׁקָלִים מְבִיאִים הַכֹּל וַאֲפִלּוּ הַקְּטַנִּים, כְּאָמְרָם (שקלים א,ג) אָדָם שׁוֹקֵל עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ וְכוּ׳, וְלָזֶה רָצָה לָדַעַת מִסְפַּר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וְדָבָר זֶה לֹא יָדַעְנוּ מִמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל הַמּוּבָא בֵּית ה׳.