שְׁמוֹת ל׳ · י״א

וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:

וידבר וגו' - כשקיבצם משה לישראל להפריש תרומות המשכן מנאם וזה הכסף ניתן לעבודת המשכן, כדכתיב באלה פקודי: וכסף פקודי העדה מאת וגו'.

וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּכָל מָקוֹם הִזְכִּיר נְשִׂיאַת רֹאשׁ אֵצֶל הַמִּסְפָּר, לְפִי שֶעַל יְדֵי הַמִּסְפָּר יִשְׂרָאֵל מְנוּשָּׂאִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָאֻמּוֹת, כִּי כָל מִסְפָּר מוֹרֶה עַל הַמַּעֲלָה הַפְּרָטִית שֶׁיֵּשׁ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ, כִּי כָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כְּמוֹ הַקַּשׁ וְהַתֶּבֶן אֵין לוֹ מִסְפָּר, אֲבָל יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְחִטִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ג) ״בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים״, כִּי כָל עֲרֵמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ דָּבָר חָשׁוּב, שֶׁבַּעַל הַשָּׂדֶה מוֹנֶה אוֹתָהּ לוֹמַר ״כָּךְ וְכָךְ עֲרֵמוֹת יֵשׁ לִי״, כָּךְ בִּטְנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד דָּבָר חָשׁוּב. וְנָקַט הַבֶּטֶן, שֶׁלֹּא תֹּאמַר דַּוְקָא מִצַּד הָרֹאשׁ יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עַל רֹאשׁ יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא, אֲבָל מִצַּד הַבֶּטֶן כֻּלָּם שָׁוִים, כִּי כֻּלָּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הַגּוּף בְּשָׁוֶה. אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּבִטְנָם יֵשׁ צַד קְדֻשָּׁה, כִּי אֵינָן אוֹכְלִים כִּי אִם עַל פִּי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כב, יח) ״כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ״, וּכְתִיב (תהלים מ, ט) ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״. וְהָיָה זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם יִתְרוֹן כִּי אִם מִצַּד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר בּוֹ מִשְׁכַּן הַחָכְמָה, כִּי ״רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַזֶּה״, אֲבָל מִצַּד הִשְׁתַּמְּשׁוּת בְּעִנְיְנֵי הַגּוּף הַהוֹלְכִים דֶּרֶךְ הַבֶּטֶן, הֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר כָּל הָעַמִּים. אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּטְנָם כַּעֲרֵמַת חִטִּים, לְפִי שֶׁהִיא ״סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים״, רְצוֹנֵנוּ לוֹמַר: הוּא אוֹכֵל עַל פִּי סְיָג וְגָדֵר אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְשׁוֹשַׁנִּים, שֶׁשּׁוֹנִים הֲלָכוֹת הֲלִיכוֹת עוֹלָם. לָכֵן נָקַט הַבֶּטֶן מוֹסִיף עַל הָרֹאשׁ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן.

וּבְדֶרֶךְ זֶה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לַכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה מ כו) ״הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם״, כִּי מִסְפָּר הַהוּא וַדַּאי הוּא בַּעֲבוּר מַעֲלָתָם, כִּי בְּלִי סָפֵק שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מִסְפָּרָם. כָּךְ מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר אַחַר חֵטְא שֶׁל רְאוּבֵן (בראשית לה כג) ״וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר״. כָּךְ הוֹדִיעַ לָנוּ כָּאן שֶׁלֹּא נִמְאֲסוּ בַּעֲבוּר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, אֶלָּא כֻּלָּם בְּמַעֲלוֹת הַמִּסְפָּר הַמּוֹרֶה שֶׁכָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁגָּח בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית. אָמְנָם הַמִּסְפָּר הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת בְּמִדְבָּר הָיָה לְפִי שֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, כִּי דָּבָר זֶה צָרִיךְ מִסְפָּר, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל פָּחוֹת מֵעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף (יבמות סד.) כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת ה׳, וּמִסְפָּר שֶׁל עַרְבוֹת מוֹאָב הָיָה בַּעֲבוּר חֲלוּקַּת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״לָרַב תַּרְבּוּ״ וְגוֹ׳.