שְׁמוֹת ג׳ · ד׳

וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי אִתְפְּנֵי לְמֶחֱזֵי וּקְרָא לֵהּ יְיָ מִגוֹ אַסָנָא וַאֲמַר משֶׁה משֶׁה וַאֲמַר הָא אֲנָא:

וירא ד'. גם אלה דברי משה בסוף, ונקרא המלאך בשם הנכבד כדרך כי שמי בקרבו (למטה כג כא) ושם אפרשנו, וכך המלאך שנראה לגדעון, ושם כתוב "ויאמר לו ד"' (שופ' ו יב) או השם ראה כי סר לראות וצוה את המלאך לקרוא אליו על כן מלת אלהים וזה השם איננו שם העצם רק שם תאר כאשר אפרש, והוא כולל כל קדוש שאינו גוף, ולא כח בגוף, ככתוב "להן אלהין די מְדָרהון עם בשרא לָא איתוהי" (דניאל ב יא) שהוא הגוף, והנה אלהים במקום הזה הוא המלאך הנזכר:

וירא ה' - המלאך קורא על שמו של הקב"ה.

וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת. לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר.

וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים. לְהוֹדִיעוֹ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "בָּא לְטַהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ", כְּעִנְיַן "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר" (שמות יט:ג).

[וירא ה'. הוא מלאך ה׳‎ וניתן לו רשות לדבר בשם ה'].

כי סר לראות. כל מליצת סר אם יש אחריו מ״‎ם פרושו לשון הרחקה כמו ״‎סורו ממני״‎ ואם אחריו אל״‎ף או למ״‎ד פי׳‎ לשון קירוב כמו סורה אלי.

וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. לֹא כִּשְׁמוּאֵל שֶׁלֹּא הִכִּיר הַקּוֹרֵא (שמואל א ג:ד), כִּי מֹשֶׁה נָבִיא הָיָה בְּטֶרֶם יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ וְהִכִּיר הַקּוֹרֵא. וְאוּלַי כִּי זֶה רָמַז בְּאָמְרוֹ הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל רָמַז אֶל גָּדוֹל הַמְיֻחָד: