וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא׃

של. שְׁלֹף וְהוֹצֵא, כְּמוֹ "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל" (דברים י"ט), "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ" (שם כ"ח):

אדמת קדש הוא. הַמָּקוֹם:

וַאֲמַר לָא תִקְרַב הַלְכָא שְׁרִי סֵינָךְ מֵעַל רִגְלָךְ אֲרֵי אַתְרָא דְאַתְּ קָאִים עֲלוֹהִי אֲתַר קַדִישׁ הוּא:

ויאמר אל תקרב הלום. הטעם עמוד במקומך, ואל תקרב אל הסנה ששם האש, וככה "הבא עוד הלום איש" (ש"א י כב) ומלת "של" חסר נו"ן כמו "גע" (תה' קמד ה) כי הוא מגזרת ונשל גוים רבים (דבר' ז א):

שַׁל - השלך. מגזרת, ונשל גוים רבים. כאשר יאמר מן נסע סעו, כן יאמר סע לשון ציווי וגם של תשלו לה.

שַׁל נְעָלֶיךָ. אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁאַתָּה בּוֹ עַתָּה.

של נעליך השלך נעליך מגזרת ״‎כי ישל זיתך״‎, ״‎ונשל גויים רבים״‎.

מעל רגליך. כי פעמים הוא דורס במקום טינופות. וע״‎י שגם אותו של יד נקרא נעל סתם כדכתיב ״‎שלף איש נעלו״‎ ותרגומו נרתק יד ימיניה הוצרך לומר כאן ״‎מעל רגלך״‎, וכן אמרו רבותינו (ברכות נד,א) לא יכנס אדם להר הבית ונעלו ברגלו כי זה מורא מקדש.

כי המקום אשר אתה עומד וגו׳‎ כל מקום שתמצא שכינה מקדמת בו לדבר אל נביאו כמו כאן שקדמה בסנה וגבי יהושע וגבי מתן תורה שם תמצא המקום מקודש, אבל בשאר מקומות שנגלה עליהם כמו שמצינו בהרבה נביאים אין המקום מקודש.

שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ. נִתְעוֹרְרוּ הַמְפָרְשִׁים בְּכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁבֵּין מַרְאָה זוֹ וּבֵין הַמַּרְאָה שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי כָּאן נֶאֱמַר ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, וְאֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ נֶאֱמַר ״שַׁל נַעַלְךָ״ אֶחָד בְּמַשְׁמָע, וְכָאן נֶאֱמַר ״כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא״, וְאֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא נֶאֱמַר כֵּן אֶלָּא ״קֹדֶשׁ״ סְתָם וְלֹא ״אַדְמַת קֹדֶשׁ״. וְהִנֵּה רָאִיתִי שֶׁרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי וּשְׁאָר מְפָרְשִׁים פֵּרְשׁוּ ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ עַל הַרְחָקַת הַגַּשְׁמִיּוּת, כִּי מֹשֶׁה הָיָה מְשֻׁלָּל מִן הַחָמְרִיּוּת יוֹתֵר מִן יְהוֹשֻׁעַ, עַל כֵּן אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאוֹסִיף נוֹפֶךְ מִשֶּׁלִּי לְיַשֵּׁב כָּל הַסְּפֵקוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ. כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא עה.) ״פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה וִיהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה״, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלְּבָנָה מְאִירָה מִצַּד אֶחָד וַחֲשׁוּכָה מִצַּד שֵׁנִי, כָּךְ יְהוֹשֻׁעַ הֵאִיר מִצַּד הַשֵּׂכֶל וְהָיָה חָשׁוּךְ מִצַּד הַחָמְרִיּוּת שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ. אֲבָל פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה הַמְּאִירָה מִכָּל צַד, כָּךְ מֹשֶׁה נִזְדַּכֵּךְ גַּם בְּחֵלֶק הַחָמְרִיּוּת שֶׁבּוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁזָּכָה לְקַרְנֵי עוֹר פְּנֵי הַחֹמֶר, כִּי נִזְדַּכֵּךְ עַל יְדֵי שֶׁעָמַד בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהָיָה נִזּוֹן מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה ״שַׁל נְעָלֶיךָ״ שְׁנַיִם בְּמַשְׁמָע, רֶמֶז לִשְׁלִילוּת הַחָמְרִיּוּת מִן כָּל שְׁנֵי חֲלָקָיו, הֵן זִכּוּךְ כֹּחַ הַשִּׂכְלִי מִן הִתְעָרְבוּת הַחָמְרִיּוּת שֶׁבּוֹ, הֵן זִכּוּךְ כֹּחַ הַחָמְרִי עַצְמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר כְּנוֹתֵן טַעַם ״כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ״. וְשֵׁם ״מָקוֹם״ מוֹרֶה עַל הַמַּדְרֵגָה, וְאָמַר כִּי הַמַּדְרֵגָה אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד בָּהּ הִיא שֶׁאֲפִלּוּ חֵלֶק הָאֲדָמָה שֶׁבְּךָ קֹדֶשׁ הוּא, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא״. וּלְפִי שֶׁאַתָּה בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ, עַל כֵּן אָמַרְתִּי ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ לְהָצִיץ בַּשְּׁכִינָה, כִּי ״לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״ (שמות לג:כ), וַאֲפִלּוּ הַמַּלְאָכִים אֵינָן מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְהַבִּיט בְּמַהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם בִּהְיוֹתוֹ בַּחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁנִּתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה כְּשֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה, כִּי זֶה הָיָה סִימָן לוֹ שֶׁהַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי יִהְיֶה אוֹרָה מִכָּל צַד. אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא הָיָה מֵאִיר כִּי אִם מִצַּד הַשֵּׂכֶל לְבַד, עַל כֵּן נֶאֱמַר לוֹ ״שַׁל נַעַלְךָ״ (יהושע ה:טו) אֶחָד בְּמַשְׁמָע, כִּי לֹא הוּסַר הַחָמְרִיּוּת כִּי אִם מִן הַחֵלֶק הַשִּׂכְלִי לְבַד. וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר אֶצְלוֹ ״אַדְמַת קֹדֶשׁ״, כִּי חֵלֶק הָאֲדָמָה שֶׁבּוֹ לֹא נִתְקַדֵּשׁ, וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״ (שמות ג:ה), וְלֹא הֻצְרַךְ לִמְנֹעַ מִמֶּנּוּ הַקְּרִיבָה אֶל ה׳, כִּי בְּלָאו הָכֵי הָיָה הַחֹמֶר מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין אֱלֹהָיו, לְשֶׁלֹּא יוּכַל לְהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה מֹשֶׁה״ (שמות ג:ד) שְׁתֵּי פְעָמִים, כִּי קָרָא ה׳ לִשְׁנֵי חֲלָקָיו, כִּי שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים הֵמָּה - הַחֹמֶר וְהַצּוּרָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁקָּרָא לוֹ מֹשֶׁה מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל דּוֹמָה עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְמַשָּׂא כִּבְיָכוֹל, לְכָךְ קְרָאוֹ קְרִיאָה אַחַר קְרִיאָה לְמַהֵר בִּיאָתוֹ וּלְהָקֵל מֵעָלָיו יִתְבָּרַךְ הַמַּשָּׂא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צא טו) ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ג ז) ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו״, ״כִּי יָדַעְתִּי״ הַיְינוּ מַרְגִּישׁ בְּמַכְאוֹבָיו כִּבְיָכוֹל.

אַל תִּקְרַב וְגוֹ׳ שַׁל וְגוֹ׳. הִנֵּה שְׁנֵי דְּבָרִים יְצַו אוֹתוֹ ה׳, אֶחָד שֶׁלֹּא יִקְרַב, וְאֶחָד שֶׁיִּשְׁלֹף נַעַל רַגְלוֹ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד בּוֹ אֲפִלּוּ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ, כְּאָמְרוֹ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו כְּבָר אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה לֹא הִקְדִּים לוֹמַר לוֹ הֲסָרַת מִכְשׁוֹל שֶׁכְּבָר הוּא נָתוּן בּוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמִנְעָלוֹ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ יְצַו עָלָיו לְבַל יִקְרַב הֲלוֹם.

דַּע כִּי בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ גִּלָּה ה׳ דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ, כִּי עִקַּר הַקְפָּדָתוֹ וּמוּסָרוֹ הוּא עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי זֶה יַחְבּוֹל בַּנֶּפֶשׁ. וְהוּא טַעַם אָמְרוֹ (קהלת יב:ז) ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב וְגוֹ׳ אֲשֶׁר נְתָנָהּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קנב,ב): תְּנָהּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁנְּתָנָהּ לְךָ. אֲבָל מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵם הַשָּׂגַת הַטּוֹב כְּשֶׁיִּהְיוּ, וּבְהֵעָדְרָם אֵין עוֹנֶשׁ, זוּלַת עַל פְּרָטִים יְדוּעִים כְּגוֹן פֶּסַח וּמִילָה.

וְהִנֵּה כָּאן צִוָּה לוֹ ה׳ מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה וּמִצְוַת עֲשֵׂה. לֹא תַעֲשֶׂה הִיא אַל תִּקְרַב הֲלֹם, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין צו,א; שבועות לו,ב) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״פֶּן״ וְ״אַל״ אֵינוֹ אֶלָּא לֹא תַעֲשֶׂה, וּמִצְוַת עֲשֵׂה הִיא שַׁל נְעָלֶיךָ. וְאִם מֹשֶׁה יִקְרַב הֲלוֹם הֲרֵי עָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, וְאִם לֹא יָסִיר נַעֲלוֹ, הֲגַם שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד לַמָּקוֹם, לֹא עָבַר אֶלָּא אַעֲשֶׂה מִמַּה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ בִּלְשׁוֹן עֲשֵׂה. וְתָמִיד יַקְדִּים ה׳ הַשְּׁמִירָה לָעֲשִׂיָּה, דִּכְתִיב (דברים ד:ו): ״וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם״, ״לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת״ (דברים טו:ה), ״מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי״ (בראשית כו:ה). לָזֶה גַּם כֵּן הִקְדִּים הֶחָמוּר אַל תִּקְרַב לֹא תַעֲשֶׂה, וְאַחַר כָּךְ עֲשֵׂה שַׁל וְגוֹ׳, שֶׁיִּנְהַג כָּבוֹד בַּמָּקוֹם הַמְקֻדָּשׁ.

אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לָדַעַת דַּעַת עֶלְיוֹן, לָמָּה לֹא קָרָא אֵלָיו קֹדֶם שֶׁיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, לְכָל יִקְרַב בְּנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלוֹ עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ. וְאוּלַי כִּי אֵינוֹ רָאוּי הַדָּבָר לְהִתְיַחֵד הַדִּבּוּר עָלָיו כִּי אִם בְּצֵרוּף אַזְהָרַת אַל תִּקְרַב הֲלֹם. עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַד עַד אַחַר כָּךְ, וְהַטַּעַם שֶׁכְּשֶׁרָצָה ה׳ לְדַבֵּר עִמּוֹ שָׁם בִּמְקוֹם עֲמִידָתוֹ רָצָה לְקַדְּשׁוֹ וְהִזְהִירוֹ קֹדֶם. וְאוּלַי כִּי לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת הוּא, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא הַמָּקוֹם וְגוֹ׳ אַדְמַת קֹדֶשׁ, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ הוּא לוֹמַר וְלֹא הָיָה קֹדֶם.