שְׁמוֹת ג׳ · כ״ב

וְשָׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל־בְּנֵיכֶם֙ וְעַל־בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת־מִצְרָֽיִם׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

כל אישה תשאל משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וזהב ושמלות, ותשימו על בניכם ובנותיכם ונצלתם את מצרים. רש״י מבאר ש״מגרת ביתה״ היא זו הגרה עמה בבית, וש״ונצלתם״ הוא כתרגומו לשון ריקון, שהנו״ן שבו יסוד. אונקלוס מתרגם ״ותרוקנון ית מצרים״. אבן עזרא מבאר שהזכיר את הנשים כי מנהגן לשאול מן השכנות יותר מן הזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוואר הבנים והבנות. הפסוק מפרט כיצד תתקיים הבטחת הרכוש הגדול: הנשים ישאלו מן המצריות כלי ערך, ובכך יינצל, כלומר יתרוקן, רכוש מצרים אל ידי ישראל היוצאים לחירות.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ומגרת ביתה. מֵאוֹתָהּ שֶׁהִיא גָרָה אִתָּהּ בַּבַּיִת:

ונצלתם. כְּתַרְגוּמוֹ "וּתְרוֹקִנוּן", וְכֵן "וַיְּנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות י"ב), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שם ל"ג), וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְסוֹד; וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחְבֶּרֶת צָדִ"י עִם "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם", "אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ" (בראשית ל"א), וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו, כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַנּוּ"ן יְסוֹד וְהִיא נְקוּדָה בְחִירִק, לֹא תְהֵא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן וְנִפְעַלְתֶּם, כְּמוֹ "וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה" (דברים כ"ח), "וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב", וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם (ויקרא כ"ו), "וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כ"ב), "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ" (ירמיהו ז'), לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ, וְכָל נוּ"ן שֶׁהִיא בָאָה בְּתֵבָה לִפְרָקִים וְנוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה - כְּנוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף, נוֹשֵׂא, נוֹתֵן, נוֹשֵׁךְ - כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת לְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם תִּנָּקֵד בַּחֲטָף, כְּגוֹן "וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם" (בראשית מ"ה), "וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד" (במדבר ל"ב), "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית י"ז), לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת הַנְּקוּדָה בְּחִירִק מִן הַיְסוֹד הִיא, וִיסוֹד שֵׁם דָּבָר נִצּוּל, וְהוּא מִן הַלְּשׁוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ דִּבּוּר, כִּפּוּר, לִמּוּד, כְּשֶׁיְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם, יִנָּקֵד בְּחִירִק כְּמוֹ "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ'), "וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת" (יחזקאל מ"ה), "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים י"א):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתִשְׁאַל אִתְּתָא מִשְׁבַבְתַּהּ וּמִקְרִיבַת בֵּיתַהּ מָנִין דִכְסַף וּמָנִין דִדְהַב וּלְבוּשִׁין וּתְשַׁווּן עַל בְּנֵיכוֹן וְעַל בְּנָתֵיכוֹן וּתְרוֹקִנוּן יָת מִצְרָיִם:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ושאלה. הנה במקום אחר "וישאלו" (למטה יב לה) זכרים ונקבה והזכיר הנקבות עתה, כי מנהג הנשים לשאול מאת השכנות יותר מהזכרים כלי תכשיט זהב וכסף לשום על צוארי הבנים והבנות, ונזמים באזנים ובאף, אצעדה ושהרונים ועכסים וזה המנהג היום בארץ ישמעאל לא כן בארץ הערלים, וככה הזכיר מכשפה, כי הנשים בעלות כשפים יותר מהזכרים:

ומגרת ביתה. כי אחוזה היתה להם ויש מתאוננים ואומרים כי אבותינו גנבים היו, ואלה הלא יראו כי מצוה עליונה היתה, ואין טעם לשאול למה, כי השם ברא הכל, והוא נתן עושר למי שירצה ויקחנו מידו ויתננו לאחר, ואין זה רע כי הכל שלו הוא:

ונצלתם. כמו ודברתם (במד' כ, ח) כי יתכן להיות משקלה מבנין נפעל, כמו ונגפתם (ויקרא כו יז):

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ושאלה אשה משכנתה - במתנה גמורה וחלוטה. שהרי כתוב: ונתתי את חן העם - כמו: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. זהו עיקר פשוטו ותשובה לאפיקורסים.

כלי כסף וכלי זהב - תכשיטין לכבוד החג שתחוגו במדבר.

ושמתם - אותם - על בניכם.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם. אַף עַל פִּי שֶׁתְּקַבְּלוּ הַכֹּל מֵהֶם דֶּרֶךְ הַשְׁאֵלָה, וְתִהְיוּ חַיָּבִים לְהַחֲזִיר, הִנֵּה תִּקְנוּ אַחַר כָּךְ אֶת הַכֹּל בַּדִּין, בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם לְהִלָּחֵם בָּכֶם וְלִשְׁלֹל אֶת שְׁלַלְכֶם. כִּי אָמְנָם כַּאֲשֶׁר מֵתוּ בְּאוֹתָהּ הַמִּלְחָמָה, כִּי ה' נִלְחָם, הָיָה בַּדִּין מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה כָּל שְׁלַל הָרוֹדְפִים לַנִּרְדָּפִים, כַּמִּנְהָג בְּכָל מִלְחָמָה.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ושאלה אשה במתנה גמורה כמו שאל ממני ואתנה וגו׳‎ שהרי אתן את חן העם הזה בעיני מצרים.

ושאלה אשה אף הזכרים שאלו אלא שדבר הכתוב בהוה שהנשים רגילות לשאול תכשיטין יותר מן האנשים וכמו כן הזכיר הכתוב מכשפה. בשביל הרגילות.

כלי כסף וכלי זהב ושמלת לכבוד החג שתחוגו לי במדבר.

ונצלתם את מצרים בשכר שעבוד עבודת פרך.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וְגוֹ׳. יֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁאֵלָה זוֹ אֵינָהּ לְשׁוֹן הַלְוָאָה, כִּי אֵיךְ יְצַוֶּה ה׳ לְדַבֵּר שֶׁקֶר וְלִקַּח בְּעָרְמָה, אֶלָּא הוּא מִלְּשׁוֹן ״שְׁאַל וְאֶתְּנָה לָךְ״ הָאָמוּר בִּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ (מלכים א ג, ה), שֶׁהוּא מַתָּנָה גְּמוּרָה, וְכֵן ״חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ, נָתַתָּה לּוֹ״ (תהלים כא, ה). כָּךְ שְׁאֵלָה זוֹ הִיא שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם מַתָּנוֹת. וּמַה שֶּׁכָּתוּב (שמות יב, לו) ״וַיַּשְׁאִלוּם״, הַיְינוּ שֶׁהַמִּצְרִים הִתְחִילוּ לִתְבֹּעַ מֵהֶם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם מַתָּנוֹת, כָּל כָּךְ מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵיהֶם.

יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה הִזְכִּיר כָּאן כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת, וּבְפָרָשַׁת בֹּא (שמות יא ב) אֵצֶל הַצִּוּוּי לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת, וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה חָזַר וְהִזְכִּיר שָׁם שְׂמָלוֹת. וְעוֹד לָמָּה אָמַר כָּאן ״וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְכִי עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לָן מָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת עִם הַשְּׂמָלוֹת, וְלָמָּה לֹא נָתַן לָהֶם עֵצָה מָה יַעֲשׂוּ עִם כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב?וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁשְּׁאֵלָה זוֹ לֹא הָיְתָה כִּי אִם אַחַר מַכַּת בְּכוֹרוֹת, אַחַר שֶׁהִסְכִּים פַּרְעֹה לְשַׁלְּחָם, כִּי קֹדֶם זֶה לָמָּה יַשְׁאִילוּם? וּמַכַּת בְּכוֹרוֹת הָיְתָה כְּמוֹ חֲשַׁשׁ מַגֵּפָה, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה לִקַּח בְּגָדִים מִן הַבַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲשַׁשׁ שִׁנּוּי אֲוִיר, עַל כֵּן לֹא הֻצְרְכוּ לְבַקֵּשׁ מִן הַמִּצְרִים שֶׁיַּשְׁאִילוּ לָהֶם בִּגְדֵיהֶם, כִּי הֵמָּה מֵעַצְמָם יִתְּנוּ לָהֶם הַשְּׂמָלוֹת, כִּי נִיחָא לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בַּמִּדְבָּר בְּבִגְדֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיָּפוּחַ הָרוּחַ בָּהֶם. וְחָשַׁשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמָּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל יְרֵאִים לִלְבּוֹשׁ אוֹתָן הַבְּגָדִים מֵחֲמַת חֲשַׁשׁ עִפּוּשׁ אֲוִיר שֶׁבָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר ״וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם״ וְלֹא תִירְאוּ, כִּי לֹא יִגַּע בָּהֶם רָע. לְפִיכָךְ בְּפָרָשַׁת בֹּא (שמות יא ב) כְּשֶׁצִּוָּה לָהֶם ה׳ שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מִן הַמִּצְרִים, לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת, כִּי יָדַע ה׳ שֶׁהַמִּצְרִים מֵעַצְמָם יַשְׁאִילוּם. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וַיַּשְׁאִילוּם״ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט:) בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל. וְכֵן נֶאֱמַר (שמות יב לה) בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁשָּׁאֲלוּ גַּם שְׂמָלוֹת, אֲבָל לֹא מֵחֲמַת בַּקָּשַׁת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַמִּצְרִים מֵעַצְמָם הִשְׁאִילוּם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ וְהִזְכִּיר גַּם שְׂמָלוֹת, אֵין כָּאן מְקוֹם הַצִּוּוּי כִּי אִם הַגָּדַת עֲתִידוֹת, הוּא לוֹמַר שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁאֶת הַכֹּל יַשְׁאִילוּם, מִקְצָתָם עַל יְדֵי בַּקָּשַׁת יִשְׂרָאֵל דְּהַיְנוּ כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב, וּמִקְצָתָן יַשְׁאִילוּם מֵעַצְמָם דְּהַיְנוּ שְׂמָלוֹת.

וְרֶמֶז לַדָּבָר, שֶׁמָּצִינוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְשׁוֹן חֵן בִּשְׁאֵלָה זוֹ, אַחַת בְּפָרָשָׁה זוֹ, שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָרָשַׁת בֹּא, וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים חֵן עוֹלֶה לְמִסְפַּר כֶּסֶף זָהָב, לְהוֹרוֹת שֶׁדַּוְקָא כֶּסֶף וְזָהָב הִשְׁאִילוּם מִצַּד הַחֵן שֶׁמָּצְאוּ בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, אֲבָל שְׂמָלוֹת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַחֵן, כִּי אַף אִם לֹא הָיוּ מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֵי הַמִּצְרִים, הָיוּ מַשְׁאִילוּם כָּאָמוּר. וּבְזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ״ וְלֹא הִזְכִּיר אִישׁ, וּבַצִּוּוּי נֶאֱמַר ״וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ״ (שמות יא, ב), לְפִי שֶׁבַּצִּוּוּי לֹא הִזְכִּיר שְׂמָלוֹת מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּבִשְׁאֵלַת כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב הָיוּ הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים שָׁוִין. אֲבָל כָּאן שֶׁמַּגִּיד הָעֲתִידוֹת שֶׁיִּשְׁאָלוּם גַּם שְׂמָלוֹת, וּמִסְתָּמָא יַשְׁאִילוּם הַנָּשִׁים אֲשֶׁר מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶם הַבְּכוֹרִים כְּדֵי לְהַשְׁלִיט הָרוּחַ בַּבְּגָדִים, עַל כֵּן הִזְכִּיר רַק הַנָּשִׁים, וּמְדַבֵּר בְּבֶגֶד הָעֶלְיוֹן שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁגַּם הַבָּנוֹת דַּרְכָּן לְלָבְשָׁן.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְנִצַּלְתֶּם וְגוֹ׳. כָּאן רָמַז הֶתֵּר הַצָּלַת אָדָם מָמוֹנוֹ מֵאַנָּס. אוֹ יִרְמוֹז שֶׁבָּזֶה יְסוֹבְבוּ לְמִצְרַיִם לָרֶדֶת בִּמְצוּלוֹת יָם, כִּי בְּאֶמְצָעוּת שְׁתֵּי הַמְצָאוֹת שֶׁיְּדַבְּרוּ לָלֶכֶת דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, גַּם כְּשֶׁיִּשְׁאֲלוּ מֵהֶם כְּלֵיהֶם, זֶה יְסוֹבֵב אוֹתָם לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם וְיֵרְדוּ בַּמְּצוּלוֹת:

Vocalized Edition