שְׁמוֹת ג׳ · כ״א

וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃

במילים פשוטות

ה׳ מבטיח ״ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים, והיה כי תלכון לא תלכו ריקם״. אונקלוס מתרגם ״ואתן ית עמא הדין לרחמין בעיני מצראי״. אבן עזרא מבאר שגם זה היה דבר פלא, שהמצרים היו מפייסים את ישראל שישאלו מהם, וזה הפך ממנהג אנשי העולם. הוא מעיר על דקדוק המילה ״ריקם״. הפסוק מבטיח שביציאתם לא ייצאו ישראל בידיים ריקות, אלא ה׳ ייתן את חנם בעיני המצרים כך שיעניקו להם רכוש. בכך מתקיימת הבטחת ה׳ לאברהם ״ואחרי כן יצאו ברכוש גדול״, ומודגש הפלא שדווקא המשעבדים ייתנו לישראל מרכושם ברצון.
מבוסס על אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאֶתֵּן יָת עַמָא הָדֵין לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי וִיהֵי אֲרֵי תְהָכוּן לָא תְהָכוּן רֵיקָנִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ונתתי. גם זה היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם, וזה טעם וישאילום, וזה הפך משפט אנשי העולם:

ודע כי מ"ם ריקם נוסף, והמלה נמצאה על רבים כזאת גם על לשון נקבה "אל תבואי ריקם" (רות ג יז) וכמוהו "חנם" (ברא' כט טו):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא תלכו ריקם. כי הם יעניקו לכם מג׳‎ מינים כסף וזהב ושמלות לקיים ״‎יצאו ברכוש גדול״‎, דוגמת הענקת עבד ״‎צאן גרן ויקב״‎ (דברים טו,יד).

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כָּאן רָמַז ה׳ מִשְׁפַּט עֶבֶד עִבְרִי, דִּכְתִיב בּוֹ (דברים טו:יג-יד): ״לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם, הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לוֹ״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל