וְנָתַתִּ֛י אֶת־חֵ֥ן הָֽעָם־הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵלְכ֖וּ רֵיקָֽם׃

וְאֶתֵּן יָת עַמָא הָדֵין לְרַחֲמִין בְּעֵינֵי מִצְרָאֵי וִיהֵי אֲרֵי תְהָכוּן לָא תְהָכוּן רֵיקָנִין:

ונתתי. גם זה היה דבר פלא שמצריים היו מפייסין את ישראל שישאלו מהם, וזה טעם וישאילום, וזה הפך משפט אנשי העולם:

ודע כי מ"ם ריקם נוסף, והמלה נמצאה על רבים כזאת גם על לשון נקבה "אל תבואי ריקם" (רות ג יז) וכמוהו "חנם" (ברא' כט טו):

לא תלכו ריקם. כי הם יעניקו לכם מג׳‎ מינים כסף וזהב ושמלות לקיים ״‎יצאו ברכוש גדול״‎, דוגמת הענקת עבד ״‎צאן גרן ויקב״‎ (דברים טו,יד).

לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם. כָּאן רָמַז ה׳ מִשְׁפַּט עֶבֶד עִבְרִי, דִּכְתִיב בּוֹ (דברים טו:יג-יד): ״לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם, הַעֲנֵק תַּעֲנִיק לוֹ״.