וְשָׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלְכָה־נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

ושמעו לקלך. מִכֵּיוָן שֶׁתֹּאמַר לָהֶם לָשׁוֹן זֶה, יִשְׁמְעוּ לְקוֹלְךָ, שֶׁכְּבָר סִימָן זֶה מָסוּר בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב וּמִיּוֹסֵף, שֶׁבְּלָשׁוֹן זֶה הֵם נִגְאָלִים, יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" (בראשית נ'), יוֹסֵף אָמַר לָהֶם "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם):

נקרה עלינו. לְשׁוֹן מִקְרֶה; וְכֵן "וַיִּקָּר אֱלֹהִים", "וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (במדבר כ"ג) - אֱהֵא נִקְרֶה מֵאִתּוֹ הֲלֹם:

וִיקַבְּלוּן לְמֵימְרָךְ וְתֵיתֵי אַתְּ וְסָבֵי יִשְׂרָאֵל לְוָת מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וְתֵימְרוּן לֵהּ יְיָ אֱלָהָא דִיהוּדָאֵי אִתְקְרֵי עֲלָנָא וּכְעַן נֵזֵיל כְּעַן מַהֲלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין בְּמַדְבְּרָא וּנְדַבַּח קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא:

ושמעו. כל שמע אחריו למ"ד או בי"ת, הטעם שישמעו הענין שנושא הקול לא לשמוע הקול, דגשות יו"ד העבריים דרך צחות להראות יו"ד היחוס כי יו"ד העברים בחירק תחת הרי"ש סימן רבים. כמשפט:

נקרה עלינו. בה"א גם באל"ף הטעם אחד, כמו נקרא נקריתי (ש"ב א ו) ועוד אפרש טעמו כי הוא "פן יפגענו" (למטה ה ג):

אלהי העבריים - שהרי מעבר הנהר באו הנה ואלהי מלכותם צריכים לעבוד.

וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ. בְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּם:

אֱלֹהֵי הָעִבְרִים. אֱלֹהֵי הַמַּחֲזִיקִים בְּדֵעוֹת עֵבֶר.

נִקְרָה עָלֵינוּ. בְּעֵת שֶׁלֹּא הָיִינוּ מִתְכַּוְּנִים לִנְבוּאָה, וְלֹא מְבַקְשִׁים דָּבָר מִלְּפָנָיו, רַק לְהַפְקַת רְצוֹנוֹ צִוָּה שֶׁנִּזְבַּח.

ושמעו לקלך. פרש״‎י יעקב אמר להם פקוד יפקוד אלקים אתכם. חז״‎ק. שהרי פסוק זה אינו גבי יעקב.

נקרה עלינו. בשבילנו, כמו כי ״‎עליך נשאתי חרפה״‎ (תהלים סט,ח).

דרך שלשת ימים. וכן עשו, כדכתיב ״‎ויחנו ביום השני באיתם בקצה המדבר״‎.

וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ. טַעַם אָמְרוֹ לְקוֹלֶךָ יְכַוֵּן לְהוֹדִיעוֹ כִּי יַאֲמִינוּ וִיקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, הֲגַם שֶׁלֹּא יֹאמַר לָהֶם מַה שְּׁמוֹ. וְלָזֶה אִם הָיָה אוֹמֵר ״וְשָׁמְעוּ לִדְבָרֶיךָ״ אוֹ ״אֵלֶיךָ״, עֲדַיִן יֵשׁ בַּנִּשְׁמָע כִּי טַעַם הַקַּבָּלָה לְצַד דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִמֶּנּוּ. וּמֵאָמְרוֹ לְקוֹלֶךָ, הִנֵּה הַקּוֹל הוּא מֻגְבָּל הֱיוֹתוֹ מֵאָדָם הַמּוֹצִיאוֹ לֹא מִזּוּלָתוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַדְּבָרִים שֶׁיִּתָּכְנוּ לְהָאוֹמֵר אוֹתָם וְהֵם דִּבְרֵי הַזּוּלַת. לָזֶה אָמַר לְקוֹלֶךָ, פֵּרוּשׁ, כִּי כְּשֶׁיּוֹצִיא קוֹלוֹ קוֹל מְבַשֵּׂר יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וּבָזֶה שָׁלַל שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר מְעַכֵּב לָהֶם הָאֱמוּנָה, לֹא שְׁאֵלַת הַשֵּׁם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים.

ה׳ אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים. הִנֵּה הָאָדוֹן ה׳ צְבָאוֹת נִתְחַכֵּם לוֹמַר אֵלָיו כִּי אֵינוֹ מִתְרַצֶּה שֶׁיִּקָּרֵא שְׁמוֹ אֶלָּא עַל הָעִבְרִים, וְלֹא הוֹדִיעַ שֵׁם הַגָּדוֹל הַזֶּה אֶלָּא לְהָעִבְרִים, וְהַכַּוָּנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם לְפַרְעֹה לוֹמַר ״לֹא יָדַעְתִּי״ וְגוֹ׳, וַהֲלֹא גַּם ה׳ אָמַר ״אֱלֹהֵי הָעִבְרִים״, אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר כִּי בָּזוּי אַתָּה מְאֹד, וּמַה יַכִּיר אִישׁ שָׂדֶה בְּמַרְגָּלִיּוֹת?

נִקְרָה עָלֵינוּ. פֵּרוּשׁ, לְבַל יַחְשׁוֹב כִּי יִהְיוּ רְגִילִים בְּכָךְ וְיִהְיֶה כָּזֶה יוֹם מָחָר וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. גַּם אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאמַר לָהֶם אַחֲרֵי כֵן שֶׁיַּתְמִידוּ בָּעִנְיָן, לָזֶה אָמְרוּ כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ בִּתְמִידוּת גַּם אֵינוֹ דָּבָר הָרָגִיל אֶלָּא דֶּרֶךְ מִקְרֶה, וְהוּא אָמְרוֹ נִקְרָה עָלֵינוּ:

וְעַתָּה נֵלְכָה נָּא. אָמְרוֹ וְעַתָּה פֵּרוּשׁ, כִּי דָּבָר זֶה הֵם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד בְּלֹא שׁוּם שְׁאֵלַת זְמַן, כִּי אֱלֹהֵיהֶם לֹא קָבַע זְמַן. אוֹ יִרְצֶה, כִּי אֵינוֹ דָּבָר זֶה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּ״נִקְרָה עָלֵינוּ״, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁאָמַר נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וְטַעֲמָן שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאָמַר כֵּן, לְצַד שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ״ וְגוֹ׳, וְאִם לֹא יֹאמְרוּ כֵן אֵין מְצִיאוּת לִשְׁאוֹל מֵהֶם וּלְהַלְווֹתָם כְּלֵי כֶסֶף וְגוֹ׳ וְלָצֵאת בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. וּבָזֶה תָּנוּחַ הַדַּעַת לָמָּה צִוָּה ה׳ שְׁאֵלַת כֶּסֶף וְגוֹ׳ מֵהַשְּׁכֵנוֹת בִּזְמַן מוּקְדָּם, וְלֹא הִמְתִּין עַד עֵת בֹּא דְּבָרוֹ הַטּוֹב לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשָׁם יֹאמַר לָהֶם, וּמַה גַּם שֶׁהַדְּבָרִים שָׁם בִּמְקוֹמָן וּבִזְמַנָּם נֶאֶמְרוּ בְּיוֹם שֶׁלְּמָחָר יֵצְאוּ, וְאִם כֵּן מַה צוֹרֶךְ לְאָמְרָם קוֹדֶם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ.

וְהָיָה נִרְאֶה לוֹמַר כִּי זֶה הָיָה לְחַזֵּק לְבָבָם בַּאֲמִתּוּת הַגְּאֻלָּה, וְאֵין זֶה עִקָּר. וּלְדַרְכֵּנוּ כַּפְתּוֹר וָפֶרַח, כִּי הֻצְרַךְ ה׳ לוֹמַר לָהֶם הַטַּעַם שֶׁהוּא הַסּוֹבֵב שֶׁיֹּאמְרוּ ״נֵלְכָה דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים״ וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ לְצַד שֶׁדַּעְתָּם לַחְזוֹר. וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר עוֹד תֵּבַת ״וְעַתָּה״.

וַעֲדַיִן צָרִיךְ לָתֵת לֵב, סוֹף כָּל סוֹף לָמָּה יְצַו ה׳ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מֵהַמּוּסָר, לִגְנוֹב דַּעְתָּם בֵּין בַּהֲלִיכָה בֵּין בְּהַשְׁאָלַת חֶפְצֵיהֶם. וְהָאֱמֶת כִּי כָל הַמַּעֲשֶׂה הוּא מִשְׁפַּט צֶדֶק, כִּי לְצַד שֶׁשִּׁעְבְּדוּ בְּיִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת שְׂכַר שָׂכִיר, וְצֵא וּלְמַד מִתְּשׁוּבַת אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם (סנהדרין צא,א) כְּשֶׁתָּבְעוּ מֵהֶם כְּלֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁאָלוּם. אֶלָּא לָמָּה יַעֲשֶׂה ה׳ הַדָּבָר דֶּרֶךְ עָרְמָה, כִּי חָס וְשָׁלוֹם לֹא קָצוֹר קָצְרָה יָדוֹ מִפְּדוֹת יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחָם וּלְהוֹצִיא מָמוֹנָם וְעֵינֵיהֶם רוֹאוֹת וְכָלוֹת?

וְנִרְאֶה לוֹמַר כִּי נִתְכַּוֵּן ה׳ בָּזֶה לְהַטְעוֹתָם, כְּדֵי שֶׁיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם לְהִכָּבֵד בְּפַרְעֹה וְגוֹ׳, וְזוּלַת הַהַשְׁאָלָה גַּם זוּלַת הֲלִיכָתָם בְּדֶרֶךְ זֶה עַל דַּעַת לַחְזוֹר, לֹא הָיוּ הַמִּצְרִיִּים רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח בְּפָסוּק ״וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה״ וְגוֹ׳ (שמות יד:ה).

וְתִמְצָא אוֹת לִדְבָרֵינוּ, כִּי אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה יד,ג) שֶׁבִּימֵי הָאֲפֵלָה גִּלּוּ יִשְׂרָאֵל מַצְפּוּנֵי הַמִּצְרִיִּים וְיָדְעוּ אוֹצְרוֹתֵיהֶם וּסְגֻלּוֹתֵיהֶם וְחֶפְצֵיהֶם, וּבְיוֹם שְׁאֵלָתָם לֹא הָיוּ הַמִּצְרִים יְכוֹלִים לְהַכְחִיד. מָארֵי דְּאַבְרָהָם, וְלָמָּה לֹא נְטָלוּם אָז וְאֵין מֵבִין דָּבָר? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנִּתְכַּוֵּן ה׳ שֶׁיַּעֲשׂוּ כְּסֵדֶר זֶה לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם כַּנִּזְכָּר וְיִכָּבֵד בָּהֶם.

וּבְעִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה מִצַּד עַצְמוֹ שֶׁנָּטְלוּ מָמוֹנָם אֵין אִסּוּר בָּזֶה לְהַצִּיל אָדָם אֶת שֶׁלּוֹ מֵהָאַנָּס, וְצֵא וּלְמַד מִיַּעֲקֹב שֶׁהָיָה מַעֲרִים לְהַצִּיל אֶת שֶׁלּוֹ מִיַּד לָבָן הָאֲרַמִּי, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה שְׁלֹשָׁה תַּנָּאִים (יומא פג,א) אֲשֶׁר הִצִּילוּ פִּקְדוֹנָם מֵאֵשֶׁת כִּידוֹר בְּדֶרֶךְ עָרְמָה וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר, וְהוּא אֹמֶר הַנָּבִיא (תהלים יח,כז): ״וְעִם עִקֵּשׁ״ וְגוֹ׳.

וּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָעִנְיָן הוּא יוֹתֵר נָקִי וּבַר, כִּי דִּקְדַּקְתִּי בְּכָל הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בָּעִנְיָן וְאֵין בָּהֶם דְּבַר שֶׁקֶר, כִּי לֹא הִזְכִּירוּ בִּלְשׁוֹנָם הַחֲזָרָה כְּלָל. וְגַם לָשׁוֹן זֶה לְצַד מַעֲלַת קָדְשׁוֹ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא רָצָה לְכַנּוֹת הַדְּבָרִים אֵלָיו, אֶלָּא הֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְדַבְּרוּ כָּזֶה. וְלָזֶה אָמַר תֵּיבַת וְעַתָּה, פֵּרוּשׁ לוֹמַר כִּי הֵם דִּבְרֵי עַצְמָם לֹא דִּבְרֵי עֶלְיוֹן. שֶׁאִם לֹא אָמַר ״וְעַתָּה״ הָיָה הַכַּוָּנָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״נִקְרָה עָלֵינוּ וְאָמַר נֵלְכָה״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה עִם פַּרְעֹה אָמַר לוֹ (שמות ה:א) ״שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״, לֹא הִזְכִּיר זְמַן, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ לוֹ (שמות ה:ג) ״נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ״ וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁבְּדִבְרֵיהֶם שָׁם לֹא אָמְרוּ ״וְעַתָּה״, סָמַךְ עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן. וַהֲבִינוֹתִי בְּאִמְרֵי נֹעַם בְּאָמְרוֹ ״שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר״ כִּי כָל דְּבָרָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת, שֶׁהֲרֵי דּוֹר שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לֹא חָגְגוּ אֶלָּא בַּמִּדְבָּר, כִּי שָׁם נָפְלוּ פִּגְרֵיהֶם וְאֶת בְּנֵיהֶם הִכְנִיס ה׳ לָאָרֶץ. וַהֲגַם שֶׁאוֹתָם גַּם כֵּן יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יֵחָשְׁבוּ הֵם אֶלָּא הַגְּדוֹלִים הָעוֹבְדִים וְהַזּוֹבְחִים וְהֵם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וּבָזֶה כָּל דִּבְרֵי ה׳ אֱמֶת וָצֶדֶק. גַּם הַשְׁאָלַת הַכֶּסֶף וְגוֹ׳ אֵין בּוֹ דְּבַר שֶׁקֶר, בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה בָּא לְיָדָם אֶלָּא שֶׁעִכְּבוּהוּ בְּעַד תְּבִיעָתָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כְּנֶגֶד שְׂכַר שָׂכִיר שֶׁעָבְדוּ אוֹתָם וּבָנוּ כַּמָּה בִּנְיָנִים, וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ לְחֶשְׁבּוֹן יְדַיְּקוּ הַחֶשְׁבּוֹן וְיַשְׁלִימוּ לָהֶם הַמִּצְרִיִּים מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לָהֶם.

וְאַחַת שָׁאַלְתִּי עָמְדָה לִי, וּמַה הִכְרִיחַ הַדָּבָר לִהְיוֹת כֵּן לִרְדֹּף הַמִּצְרִים אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה לֹא יִכָּבֵד ה׳ בְּפַרְעֹה וּבְכָל עַמּוֹ וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַיְאוֹר בַּדָּבָר עַצְמוֹ אֲשֶׁר זָדוּ, וְשָׁם יָצֵף ה׳ לְפַרְעֹה וּלְכָל עַמּוֹ וְגַם הַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָל הָאָמוּר, וְיוֹצִיא יִשְׂרָאֵל בְּכֶסֶף וְזָהָב בְּעַל כָּרְחָם, אוֹ שֶׁיִּטְלוּ הַכֹּל בְּשִׁבְעַת יְמֵי אֲפֵלָה (שמות רבה פי״ד) כִּי לָהֶם הָיָה אוֹר וְחִפְּשׂוּם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ. וְאוּלַי כִּי עָשָׂה ה׳ כָּכָה לִשְׁנֵי טְעָמִים, הָאֶחָד כִּי קְרִיעַת יַם סוּף וּפְלָאָיו פִּרְסְמוּ גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּכְבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם כַּיָּדוּעַ מַה שֶׁלֹּא הָיָה נַעֲשֶׂה כֵן בְּאֹפֶן אַחֵר. וְטַעַם שֵׁנִי כִּי ה׳ מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה יא:) כִּי הַמִּצְרִיִּים נִתְחַכְּמוּ עַל יִשְׂרָאֵל לְשַׁעְבְּדָם בִּתְחִלָּה בְּפֶה רַךְ וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ, וְהַשּׁוֹפֵט בְּצֶדֶק מָדַד בַּמִּדָּה עַצְמָהּ כִּי מִתְּחִלָּה בְּפֶה רַךְ ״נֵלְכָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים״, ״הַשְׁאִילוּנוּ כַּסְפֵּיכֶם שִׂמְלוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ בְּפָרֶךְ, וְעַל כָּל פָּנִים נִתְחַכֵּם הָאָדוֹן שֶׁלֹּא יֵצֵא גַּם מִפִּי יִשְׂרָאֵל דְּבַר שֶׁקֶר כַּנִּזְכָּר (מיכה ז:כ) ״תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב״.