רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11תנוך. הוּא הַסְּחוּס הָאֶמְצָעִי שֶׁבְּתוֹךְ הָאֹזֶן, שֶׁקּוֹרִין טנדרו"ס בְּלַעַז:
בהן ידם. הַגּוּדָל וּבַפֶּרֶק הָאֶמְצָעִי (ספרא):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
שְׁמוֹת כ״ט · כ׳
וְשָׁחַטְתָּ֣ אֶת־הָאַ֗יִל וְלָקַחְתָּ֤ מִדָּמוֹ֙ וְנָֽתַתָּ֡ה עַל־תְּנוּךְ֩ אֹ֨זֶן אַהֲרֹ֜ן וְעַל־תְּנ֨וּךְ אֹ֤זֶן בָּנָיו֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וְזָרַקְתָּ֧ אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
במילים פשוטות
הכתוב מצווה לתת מדם האיל על תנוך אוזן אהרן ובניו הימנית, על בוהן ידם ובוהן רגלם הימנית, ולזרוק את הדם על המזבח סביב. רש״י מבאר ש״תנוך״ הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן, ו״בוהן ידם״ הוא הגודל בפרק האמצעי. אבן עזרא מבאר שתנוך אין לו מקבילה, ושדם השני נזרק כדם הראשון מלבד הדם הנשאר. נתינת הדם על אברי הכהנים היא סימן לקידושם, ושארית הדם נזרקת על המזבח.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְתִכּוֹס יָת דִכְרָא וְתִסַב מִדְמֵהּ וְתִתֵּן עַל רוּם אוּדְנָא דְאַהֲרֹן וְעַל רוּם אוּדְנָא דִבְנוֹהִי דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן יְדֵיהוֹן דְיַמִינָא וְעַל אִלְיוֹן רַגְלֵיהוֹן דְיַמִינָא וְתִזְרוֹק יָת דְמָא עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר:
מקור: ספריא · נחלת הכלל
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ושחטת. תנוך אין לו ריע והגאון אמר הרך הדבק בעגול האזן:
בהן. ורבים בהנות ואיננו על משקל הלשון, והנה יהי' שם שנים משקלים, ורבים ככה בשמות:
ודם השני יזרוק כדם הראשון רק הדם הנשאר:
מקור: ספריא · נחלת הכלל