שְׁמוֹת כ״ז · ג׳

סירתיו. כְּמִין יוֹרוֹת:

לדשנו. לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ לְתוֹכָם, וְהוּא שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס לְמִסְפֵּי קִטְמֵהּ - לִסְפּוֹת הַדֶּשֶׁן לְתוֹכָם; כִּי יֵשׁ מִלּוֹת בְּלָשׁוֹן עִבְרִית מִלָּה אַחַת מִתְחַלֶּפֶת בַּפִּתְרוֹן לְשַׁמֵּשׁ בִּנְיָן וּסְתִירָה, כְּמוֹ וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ (תהילים פ'), אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (איוב ה'), וְחִלּוּפוֹ וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב ל״א:י״ב); וְכָמוֹהוּ בִּסְעִפֶּיהָ פֹּרִיָּה (ישעיהו י״ז:ו׳), וְחִלּוּפוֹ מְסָעֵף פֻּארָה (ישעיהו י׳:ל״ג) - מְפַשֵּׁחַ סְעִפֶּיהָ; וְכָמוֹהוּ וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ (ירמיהו נ') - שִׁבַּר עֲצָמָיו; וְכָמוֹהוּ וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים (מלכים א כ״א:י״ג), וְחִלּוּפוֹ סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעיהו ס״ב:י׳) - הָסִירוּ אֲבָנֶיהָ, וְכֵן וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (שם ה'), אַף כָּאן לְדַשְּׁנוֹ - לְהָסִיר דִּשְׁנוֹ, וּבְלַעַז אדשצנדר"יר:

ויעיו. כְּתַרְגּוּמוֹ, מִגְרָפוֹת שֶׁנּוֹטְלִים בָּהֶם הַדֶּשֶׁן, וְהֵן כְּמִין כִּסּוּי הַקְּדֵרָה שֶׁל מַתֶּכֶת דַּק וְלֹוֹ בֵית יָד, וּבְלַעַז ווד"יל:

ומזרקתיו. לְקַבֵּל בָּהֶם דַּם הַזְּבָחִים:

ומזלגתיו. כְּמִין אֻנְקְלִיּוֹת כְּפוּפִים, וּמַכֶּה בָהֶם בַּבָּשָׂר וְנִתְחָבִים בּוֹ וּמְהַפֵּךְ בָּהֶן עַל גַּחֲלֵי הַמַּעֲרָכָה שֶׁיְּהֵא מְמַהֵר שְׂרֵפָתָן, ובְלַעַז קרוצי"נש, וּבִלְשׁוֹן חֲכָמִים צִנּוֹרִיּוֹת (יומא י"ב):

ומחתתיו. בֵּית קִבּוּל יֵשׁ לָהֶם לִטֹּל בָּהֶן גֶּחָלִים מִן הַמִּזְבֵּחַ, לְשֵׂאתָם עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לַקְּטֹרֶת, וְעַל שֵׁם חֲתִיָּתָן קְרוּיִים מַחְתּוֹת, כְּמוֹ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד (ישעיהו ל'), לְשׁוֹן שְׁאִיבַת אֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ, וְכֵן הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ (משלי ו'):

לכל כליו. כְּמוֹ כָּל כֵּלָיו:

וְתַעְבֵּד פְּסַכְתְּרָוָתֵהּ לְמִסְפֵי קִטְּמֵיהּ וּמַגְרוֹפְיָתֵהּ וּמִזְרְקָתֵהּ וְצִנוּרְיָתֵהּ וּמַחְתְּיָתֵהּ לְכָל מָנוֹהִי תַּעְבֵּד נְחָשָׁא:

וטעם לדשנו. להסיר הדשן ממנו ומלת ידשנה סלה (תה' כ, ד) יעשה ממנה דשן, וטעם שתהיה נשרפת על גבי המזבח ומקובלת, והנה תדשן עצם (משלי טו ל) מבנין אחר שהוא הכבד הדגוש, והוא מגזרת מאשר שמנה לחמו (ברא' מט כ):

ויעיו. כמו ויעה ברד (ישעי' כח, יז):

ולמ"ד לכל כליו. נוסף, כמו למן היום אשר יוסד בית ה' (חגי ב יח):

ויעיו - שקורין וודי"ל בלע"ז, לקבץ בהן הדשן ולתת אותו בתוך סירותיו להוציא בהן הדשן, כאמור בצו את אהרן.

ומזרקותיו - לקבל דמי הקרבנות לזרוק על המזבח.

ומזלגותיו - לקחת בהן איברי הקרבנות ולהפכן על גחלי המערכה להקטירן.

ומחתותיו - לחתות בהן הגחלים, כדכתיב: לחתות אש מיקוד. היחתה איש אש בחיקו.

[לדשנו מתיבות שיש להם שתי פנים לפירושם זה הפך מזה]. [לכל כליו תעשה נחשת למ״‎ד יתרה].