שְׁמוֹת כ״ז · כ״א

מערב עד בקר. תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לֹג לְלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּין וְכֵן לְכָל הַלֵּילוֹת, וְאִם יִוָּתֵר אֵין בְּכָךְ כְּלוּם (מנחות פ"ט):

בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא מִבָּרָא לְפָרֻכְתָּא דְעַל סַהֲדוּתָא יְסַדַר יָתֵהּ אַהֲרֹן וּבְנוֹהִי מֵרַמְשָׁא עַד צַפְרָא קָדָם יְיָ קְיָם עֲלָם לְדָרֵיהוֹן מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אשר על העדות. דרך קצרה על ארון העדות, אמר יפת, כי יערוך כמו כערכך הכהן (ויקרא כז יב) שיערוך שמן שיספיק להיות הנרות מאירים מערב ועד בקר, וככה נרות המערכה (למטה לט לז), ונכון הוא להיות טעם יערוך בעבור היות הנרות כחצי עגול, ועוד אדבר על זה:

אשר על העדת על בסמוך כמו על המערכת, וסכות על הארון, והוא עומד על הגמלים.

[יערך אתו לכך נקראו נרות המנורה, נרות המערכה]. אהרן ובניו או בניו.

מערב עד בקר שיערו חכמים מדתם חצי לוג, ולא היה בהם מותר שהרי כנגד קטנותם של לילות היו עושים פתילות גסות.

מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דִּשְׁקָלִים (תוספתא שקלים ב): כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שֶׁנִּתְנַדְּבוּ מֵעַצְמָן כְּשֵׁרִים, וּבִלְבַד שֶׁיִּמְסְרוּם לַצִּבּוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ כִּי שֶׁמֶן זֶה קָרְבַּן צִבּוּר, וְלָזֶה לוּ יִהְיֶה שֶׁיִּתְנַדְּבוֹ יָחִיד, צָרִיךְ שֶׁיִּמְסְרֵם לַצִּבּוּר, וְתִהְיֶה הֲבָאָתוֹ לַמִּשְׁכָּן מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.