וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה ׀ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃

ואתה תצוה. זך. בְּלִי שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִמְנָחוֹת מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוּ':

כתית. הַזֵּיתִים כּוֹתֵשׁ בַּמַּכְתֶּשֶׁת וְאֵינוֹ טוֹחֲנָן בָּרֵחַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בוֹ שְׁמָרִים, וְאַחַר שֶׁהוֹצִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה מַכְנִיסָן לָרֵחַיִם וְטוֹחֲנָן; וְהַשֶּׁמֶן הַשֵּׁנִי פָּסוּל לַמְּנוֹרָה וְכָשֵׁר לִמְנָחוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּתִית לַמָּאוֹר - וְלֹא כָתִית לַמְּנָחוֹת (מנחות פ"ו):

להעלות נר תמיד. מַדְלִיק עַד שֶׁתְּהֵא שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ (שבת כ"א):

תמיד. כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה קָרוּי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר עֹלַת תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מִיּוֹם לְיוֹם; וְכֵן בְּמִנְחַת חֲבִתִּין נֶאֱמַר תָּמִיד וְאֵינָהּ אֶלָּא מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעֶרֶב, אֲבָל תָּמִיד הָאָמוּר בְּלֶחֶם הַפָּנִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הוּא:

וְאַתְּ תְּפַקֵד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסְבוּן לָךְ מִשְׁחָא זֵיתָא דַכְיָא כָּתִישָׁא לְאַנְהָרָא לְאַדְלָקָא בוֹצִינַיָא תְּדִירָא:

לדעת אמת אם לבבך יאוה ראה כל גויה לנכבד בנוה ואורים ותומים וסודם אחוה בסתר בסדר ואתה תצוה

ואתה תצוה. אזכיר בתחלה טעם לדבק הפרשה, כי כאשר השלים לספר כל כלי הקדש, והפרוכת והמשכן והאהל והמכסה ומזבח העולה והחצר והמסך החל לפרש משרת המשכן, ומה היא עבודתם בעצמם אין זר אתם, והחל שיעלו נרות בשמן זית, לא בשמן זר, ואלה המשרתים ראוים להיות נכרים ונבדלים במשפחותם, גם במלבושיהם והזכיר הכתוב זה אחר זה, ואחר כן הזכיר שהם חייבים ללמד שבעת ימי המלואים שילמדם משה וירגילם, ואחר כן ישרתו ויעלו עולות התמיד על מזבח העולה, לא על מזבח הזהב, רק שיקטירו עליו ויכפרו על קרנותיו אחת בשנה:

וטעם ואתה תצוה. שהיא מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד, ואל תשתומם בעבור השמן שהביאו הנשיאים, כי הוא היה שמן המשחה, רק שמן למאור חיוב הצבור, ויש מנהג במקומות ששם זיתים, שיבחרו הזית הזך, והטעם הגרגרים שאין בהם עפוש, או שלא נאכלה קצתם, וממנו יעשו שמן למאכל המלכים, על כן הזכיר הכתוב זך לפני כתית:

למאור. לצורך האור בלילה:

להעלות. להדליק הנרות, ועל מנורת שלמה כתוב לבערם כמשפט (דה"ב ד כ):

וטעם תמיד. כל לילה ולילה ויש מלת תמיד קשה מזאת והיה על מצחו תמיד (למטה כח לח) כאשר הושם המצנפת על ראשו, לעולם ישימו עליה ציץ הקדש:

ואתה תצוה - למעלה הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן אבל כאן שצוה זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה שינה הלשון לפי שכל לשון צוואה לדורות ומיד. וכה"א בת"כ ובספרי כי כל לשון ציווי אינו אלא מיד ולדורות:

זך - בלא שמרים. הזתים כובשם במכתשת כי הטחונים בריחים אינו זך כל כך:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה. הִנֵּה מַה שֶּׁאָמַר עַד עַכְשָׁיו "וְעָשִׂיתָ" יוּבַן שֶׁיַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי אַחֵר, וְזֶה שֶׁיְּצַוֶּה לָאוּמָנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ. וּלְפִיכָךְ בְּאֵלּוּ הַשָּׁלוֹשׁ מִצְווֹת שֶׁצִּוָּה הִנֵּה אָמַר וְאַתָּה, לְהוֹדִיעוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁיְּצַוֶּה לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲשִׂיַּת הַשֶּׁמֶן, וְשֶׁיַּקְרִיב אֵלָיו אֶת אַהֲרֹן וּבָנָיו (שמות כח:א) וְשֶׁיְדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב (שמות כח:ג).

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ, וְזֶה יִהְיֶה בִּכְלוֹת הַשֶּׁמֶן לַמָּאוֹר שֶׁהִתְנַדְּבוּ עַתָּה בִּנְדָבַת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ שֶׁתִּהְיֶה מִצְוַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה מִצְוַת שָׁעָה בַּשֶּׁמֶן הַהוּא שֶׁהִתְנַדְּבוּ בִּלְבַד.

ואתה תצוה לאחר שגמר לומר כל צווי מלאכת המשכן פירש לו היאך יתקנו לו אורה. וכן מצינו במעשה בראשית לאחר שנבראו כל עניני הארץ תקן להם אורה ואין כאן עיקר המצוה עד פרשת בהעלותך. וה״‎ק ואתה תצוה לעתיד כשיבנה המשכן ויקחו אליך שמן. תצוה את בני ישראל שנה לשון מצוה זו מלשון שאר המצוות לפי שהיא לזמן ארוך. הוא שאמרו רבותינו כל מקום שנאמר צווי אינו אלא זרוז מיד ולדורות.

ויקחו אליך לצרכך כדי שתראה להיכן אתה נכנס ויוצא, ולא בשבילי שלאורה איני צריך, וראיה לדבר מחוץ לפרכת אשר על העדות יערוך אותו, אבל למעלה כתיב ויקחו לי תרומה לשמי בשביל שתהיה לשמי.

שמן זית זך כתית לפי שסתם הכתוב דבריו בפרשת תרומה פירש לך כאן איזה שמן.זך פרש״‎י בלא שמרים כמו ששנינו במנחות מגרגרו בראש הזית וכו'. להלן פרש״‎י נוטל ומלקט גרגיר - כאן אחד וכאן אחד לפי שעדיין אינו מבושל - בראש הזית שהן מתבשלין שם תחלה לפי שהחמה מזרחת עליהן ומבשלתן.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. יֵשׁ לְדַקְדֵּק מַהוּ ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, ״וְאַתָּה צַו״ מִבָּעֵי לֵיהּ לְמֵימַר. גַּם מִלַּת ״וְאַתָּה״ כֻּלָּהּ מְיֻתֶּרֶת, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי בְּלָשׁוֹן זֶה נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר (ויקרא כד, ב) עַל הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן לוֹמַר שֶׁהִקְפִּיד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה זֶה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ כוּ׳, מִכָּל מָקוֹם הִיא גּוּפָא קַשְׁיָא, לָמָּה הִקְפִּיד בְּמִצְוָה זוֹ יוֹתֵר מִבְּכָל הַמִּצְווֹת? וְכֵן בְּסָמוּךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״, גַּם שָׁם הַדָּבָר צָרִיךְ יִשּׁוּב. עוֹד הִקְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים מַה עִנְיַן מִצְוָה זוֹ לְכָאן, כִּי עִקַּר מְקוֹמָהּ אַחַר עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן וְהַנָּחַת הַמְּנוֹרָה. וּמַהֲרִ״י אַבְּרַבַּנְאֵל פֵּרֵשׁ כִּי עִקַּר מִצְוָה זוֹ בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, וְכָאן נֶאֱמַר ״תְּצַוֶּה״, רוֹצֶה לוֹמַר אַתָּה עָתִיד לְצַוּוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ׳. וְלִדְבָרָיו כָּל פָּסוּק זֶה מְיֻתָּר, כִּי מַה הִגִּיד לוֹ בָּזֶה שֶׁסּוֹפוֹ לְצַוּוֹת, וּמַה יַּעֲשֶׂה הָרַב בְּפָסוּק ״וְאַתָּה תְּדַבֵּר״ הַנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ? וְעוֹד קָשֶׁה, ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, ״נֵרוֹת״ מִבָּעֵי לֵיהּ, שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה הָיוּ. וְעוֹד קָשֶׁה, הֲלֹא לֹא דָּלְקוּ כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְלָמָּה אָמַר ״תָּמִיד״? וְעוֹד קָשֶׁה, בְּאָמְרוֹ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, כָּל מַרְאֵה מָקוֹם אָרֹךְ זֶה הוּא נִרְאֶה לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״עַל הַמְּנוֹרָה יַעֲרֹךְ אוֹתוֹ״, וּכְבָר יָדַעְנוּ מְקוֹם הַמְּנוֹרָה הֵיכָן הִיא. וְהִנֵּה לֹא הוּזְכַּר כִּי אִם נֵר אֶחָד, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר אָמַר ״יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״. וְעוֹד, כָּאן נֶאֱמַר ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ וְאַחַר כָּךְ ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״, וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר מֻחְלֶפֶת הַשִּׁיטָה שֶׁאָמַר תְּחִלָּה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ וְאַחַר כָּךְ ״בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. וְכָאן נֶאֱמַר ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״, וְשָׁם נֶאֱמַר ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת״.

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב כָּל זֶה מִמַּה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ן כִּי מַה שֶּׁאָמַר ״לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד״, הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה דּוֹלֵק לְעוֹלָם, אֲבָל שְׁאָר הַנֵּרוֹת לֹא הָיוּ תָּמִיד כִּי אִם מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר. בְּהַנָּחָה זוֹ יְתוֹרְצוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת הַנִּזְכָּרִים, כִּי אָמַר שֶׁצִּוָּה ה׳ לְמֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְחִלֵּק הַמִּשְׁכָּן לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, וְעַל כֻּלָּם אָמַר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ (שמות כה:ח). וְהָיָה הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְרָצָה מֹשֶׁה שֶׁבְּכָל חֵלֶק יִהְיֶה דָּבָר הַמּוֹרֶה עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הָיוּ לוּחוֹת הָעֵדוּת אֲשֶׁר יִתְּנוּ ״עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה״ (תהלים יט:ח) שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה שָׁם, כִּי הַלּוּחוֹת הָיוּ בָּהֶם מַעֲשֵׂה נִסִּים שֶׁהָיוּ נִקְרָאִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, וּמֵ״ם וְסָמֶ״ךְ שֶׁבַּלּוּחוֹת בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִים (מגילה ג.). וְתֵינַח שֶׁכָּל הַבָּא לַמָּקוֹם הַהוּא יִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלָיו. אָמְנָם אַחַר שֶׁהַפָּרֹכֶת מַפְסִיק וְאֵין כָּל אָדָם רַשַּׁאי לָבֹא שָׁמָּה, פֶּן חָלִילָה יֹאמַר הַמְהַרְהֵר ״הָרוֹצֶה לְשַׁקֵּר יַרְחִיק עֵדָיו״ (הרא״ש פרק שבועת הדיינין יג), עַל כֵּן הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת גַּם בַּהֵיכָל נֵס תְּמִידִי זֶה בְּנֵר מַעֲרָבִי, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ בּוֹ וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי שֵׁם ה׳ כִּי הוּא שׁוֹכֵן בְּתוֹכָם. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הַפָּרֹכֶת מְכַסֶּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, לֹא הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה.

וּלְהַצָּעָה זוֹ נֹאמַר, שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ אֵין הַכַּוָּנָה לְצַוּוֹת עַל נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמֹר, שֶׁשָּׁם עִקַּר מְקוֹם שֶׁל צִוּוּי זֶה, וְכָאן עִקַּר הַצִּוּוּי עַל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, לְגַלּוֹת לְמֹשֶׁה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַפָּרֹכֶת מְכַסָּה עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת, מִכָּל מָקוֹם יִהְיֶה גַּם בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ נֵס מַתְמִיד הַמְפַרְסֵם כִּי ה׳ שׁוֹכֵן שָׁמָּה. וּכְבָר יָדַעְתָּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נֶאֱמַר בּוֹ (דברים לג כא) ״וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ״, כִּי הוּא הָיָה רֵאשִׁית וְהַתְחָלָה לְכָל הַדְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּנֵס, וְהוּא הָיָה כְּנֵר זֶה שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנּוּ כַּמָּה נֵרוֹת וְהַנֵּר אֵינוֹ חָסֵר. כָּךְ הוּאֲצַל מִמֶּנּוּ שֶׁפַע רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרָיו, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה (ב״ב עה.), וּמִמֶּנּוּ הוּאֲצַל הָאוֹר עַל כֻּלָּם. כָּךְ נֵר מַעֲרָבִי זֶה שֶׁהָיָה אוֹרוֹ מַתְמִיד בְּדֶרֶךְ נֵס, הוּאֲצַל עָלָיו מֵאוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הָיָה אֶמְצָעִי בֵּין אוֹר ה׳ לְכָל מִינֵי אוֹרָה אֲשֶׁר עָמְדוּ בְּנֵס. וְהָיָה הַסִּימָן עַל זֶה שֶׁבְּלֵדָתוֹ נִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת אוֹרָה, לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא יִהְיֶה הַמְקַבֵּל הָרִאשׁוֹן מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן, וּבְאֶמְצָעִיתוֹ הוּשְׁפַּע הָאוֹר עַל כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס. לָכֵן נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״ שְׁנֵי נוֹכְחִיּוֹת, לוֹמַר ״וְאַתָּה״ - הַיְינוּ מִמַּהוּת עַצְמוּתְךָ וְתוֹסֶפֶת אוֹרָה שֶׁבְּךָ - ״תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן״ וְגוֹ׳, שֶׁהַשֶּׁמֶן יֻקַּח אֵלֶיךָ, רוֹצֶה לוֹמַר לְצָרְפוֹ אֵלֶיךָ כְּדֵי שֶׁתַּשְׁפִּיעַ עָלָיו מֵהוֹדְךָ, כְּדֵי ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ - זֶה נֵר מַעֲרָבִי שֶׁהָיָה תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס.

וְאַחַר כָּךְ נָתַן טַעַם לְשֶׁבַח, לָמָּה הָיָה צֹרֶךְ בְּנֵס זֶה, לְפִי שֶׁהוּא בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת, כִּי הַפָּרֹכֶת מַבְדִּיל בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֵדוּת עַל שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין סְתָם אֹהֶל מוֹעֵד. לְפִיכָךְ ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ (שמות כז, כא), וְכִי כָּל הַלַּיְלָה הָיָה עוֹמֵד וְעוֹרֵךְ? אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן בּוֹ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, שֶׁאֵין בּוֹ כִּי אִם שִׁעוּר דְּלִיקָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְאַף עַל פִּי כֵן ״יַעֲלֶה נֵר תָּמִיד״. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵיזוֹ נֵר יַתְמִיד נֵס זֶה, עַד שֶׁאָמַר ״לִפְנֵי ה׳״ (שמות כז, כא), הַיְינוּ נֵר מַעֲרָבִי הַסָּמוּךְ לַשְּׁכִינָה שֶׁבַּמַּעֲרָב, כִּי מִצַּד הָעֵדוּת דּוֹמֶה נֵר זֶה אֶל אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר״ (דברים יט, טו). וּשְׁנֵיהֶם עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כִּי גַּם הַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. וְלֹא הִזְכִּיר כָּאן כָּל הַנֵּרוֹת, כִּי אֵין כָּאן מְקוֹמָם, כִּי אִם בְּפָרָשַׁת אֱמוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת״ (ויקרא כד, ד). וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר שָׁם ״וְאַתָּה תְּצַוֶּה״, לְפִי שֶׁעִקַּר הַצִּוּוּי שָׁם הָיָה עַל כָּל הַנֵּרוֹת, וְאַגַּב גְּרַרָא זָכַר שָׁם גַּם נֵר מַעֲרָבִי זֶה, בְּאָמְרוֹ ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ״ (ויקרא כד, ג-ד).

וְנִרְאֶה לִי שֶׁסֵּדֶר הַפָּסוּק שֶׁל פָּרָשַׁת אֱמֹר כָּךְ הוּא, שֶׁצָּרִיךְ לְהַפְסִיק בֵּין מִלַּת ״לְפָרֹכֶת״ לְמִלַּת ״הָעֵדֻת״, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת״ - רָצָה ה׳ שֶׁיִּהְיֶה נֵר אֶחָד תְּמִידִי בְּדֶרֶךְ נֵס מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ מָה מְשַׁמֵּשׁ נֵס זֶה, עַל זֶה אָמַר ״הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״, כִּי נֵס זֶה יִתֵּן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה גַּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד שֶׁהַכֹּל מִסְתַּכְּלִים שָׁם וְיִרְאוּ מִנֵּר מַעֲרָבִי זֶה אֶת שֵׁם ה׳ כִּי בְּקִרְבָּם הוּא, כִּי ״יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״ וְיִהְיֶה ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ בּוֹ דָּבָר הַמְיוּחָס אֶל מֹשֶׁה לְבַד, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״אֵלֶיךָ״. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ שְׁנֵיהֶם: כִּי הַדָּבָר הַמְיוּחָס ״אֵלֶיךָ״ וְלֹא לָהֶם הוּא הַדָּבָר הָעוֹמֵד בְּנֵס, אֲשֶׁר עָלָיו אָמַר ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד... חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם״. וְאַחַר כָּךְ פֵּרַשׁ הַדָּבָר הַמְיוּחָס לְכָל יִשְׂרָאֵל, הוּא מַה שֶּׁאָמַר ״עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״, כִּי כָּל הַנֵּרֹת הָיוּ פּוֹנִין מוּל נֵר מַעֲרָבִי זֶה, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּכֻלָּם ״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר.

דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ נָקַט מַרְאֵה מָקוֹם זֶה ״מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת״. שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְאוֹרָהּ, שֶׁהֲרֵי הַפָּרֹכֶת מַפְסִיק בֵּין הַמְּנוֹרָה לִמְקוֹם הַשְׁרָאַת שְׁכִינָתוֹ. וְעוֹד, שֶׁשָּׁם הָעֵדוּת וְכֻלּוֹ אוֹרָה, אֶלָּא וַדַּאי עִקַּר קִיחָה זוֹ ״אֵלֶיךָ״ לְצָרְכְּךָ. וּבַיַּלְקוּט (שע״ח) מַסִּיק שֶׁלְּכָךְ הָיוּ חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וּצָרוֹת מִבִּפְנִים, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא אַדְרַבָּה הַמִּקְדָּשׁ הָיָה מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ״ג ב׳) ״וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ״. וְכֵן בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כ״ח י״א) בְּפָסוּק ״וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״. וְאוּלַי שֶׁלְּכָךְ נָקַט ״אֵלֶיךָ״ לִרְבוּתָא, כִּי אֲפִלּוּ פְּנֵי מֹשֶׁה שֶׁהוּא כִּפְנֵי חַמָּה, מִכָּל מָקוֹם אַתָּה צָרִיךְ לְאוֹר רוּחָנִי זֶה, כִּי אֵין הַשֶּׁמֶשׁ מֵאִיר אֶל הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא הַמִּקְדָּשׁ מֵאִיר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי מִמֶּנּוּ יוֹצֵא הַשֶּׁפַע אֶל כָּל צְבָא מָרוֹם.

וְיֵשׁ בְּפָרָשָׁה זוֹ מוּסָר אֶל הַטּוֹעִים, הַנּוֹתְנִים הַחֵלֶק הַמְבֻחָר מִן מָמוֹנָם לְצֹרֶךְ הַחוֹמֶר, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְיֶתֶר תַּעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, וְכָל הַמְּלָאכָה הַנְּמִבְזָה וְהַנִּמְאָס אוֹתָהּ יִתֵּן לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״ (משלי כ:כז), כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה קַיִן. אֲבָל יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הֶבֶל, שֶׁהֵבִיא מִנְחָה לַה׳ ״מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן״ (בראשית ד:ד). כָּךְ יִתֵּן רִאשׁוֹן לַמָּאוֹר, לְצֹרֶךְ ״נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם״, אֲשֶׁר אוֹרָהּ נִצְחִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד״ (שמות כז:כ), וְהַשֵּׁנִי יִתֵּן לַמְּנָחוֹת, שֶׁהָיָה מַאֲכָל לַכֹּהֲנִים. וְדַי רֶמֶז בָּזֶה לַמְּבִינִים.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְאַתָּה״ אַחַר שֶׁעִמּוֹ הָיָה מְדַבֵּר, עוֹד לָמָּה אָמַר ״תְּצַוֶּה״ וְלֹא ״צַו״, עוֹד לָמָּה אָמַר לְשׁוֹן צִוּוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בָּזֶה דְּרָשׁוֹת, מֵהֶם אָמְרוּ (תורת כהנים סוף פרשת אמור) אֵין ״צַו״ אֶלָּא זֵרוּז לְצַד שֶׁיֵּשׁ חֶסְרוֹן כִּיס.

וְאוּלַי כִּי לְצַד שֶׁהַדָּבָר אֵינוֹ מִן הַמּוּסָר לְצַוּוֹת ה׳ שֶׁיַּדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּבֵית ה׳ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ תֵּצֵא אוֹרָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה כִּי מִצְוָה זוֹ לֹא יֹאמְרֶנָּה לְיִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה׳ אֶלָּא הוּא יְצַוֶּה, פֵּרוּשׁ מִפִּי עַצְמוֹ, שֶׁיִּנְהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לְהָבִיא שֶׁמֶן לְהַדְלִיק, וְלָזֶה אָמַר וְאַתָּה, פֵּרוּשׁ מִלְּבַד מַה שֶׁצִּוִּיתִיךָ הוֹסֵף אַתָּה לְצַוּוֹתָם עַל זֶה. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תְּצַוֶּה וְלֹא ״תְּדַבֵּר״, לְהַצְדִּיק דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה שֶׁיְּזָרְזֵם הוּא עַל הַדָּבָר, שֶׁאִם אָמַר ״תְּדַבֵּר״ יִהְיֶה הַנִּשְׁמָע כִּי יְדַבֵּר דִּבְרֵי ה׳ כַּסֵּדֶר הָרָגִיל לְדַבֵּר מִבְּלִי צֹרֶךְ הַזֵּרוּז, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״צַו״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁיֹּאמַר כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו לְצַוּוֹת, אֶלָּא תְּצַוֶּה פֵּרוּשׁ מֵעַצְמְךָ. וְלֹא יֵרָאֶה בְּעֵינֶיךָ כִּי מִצְוָה זוֹ קַלָּה הִיא כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִפִּי מֹשֶׁה, לֹא כֵן הוּא, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְאֵל עֶלְיוֹן, אֲבָל הַמִּצְוָה הֲרֵי אָנוּ רוֹאִים כִּי ה׳ אָמַר אֵלָיו שֶׁיְּצַוֶּה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה אָמַר וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ לְמַה שֶׁאַתָּה בְּדַעְתְּךָ תְּצַוֶּה.

עוֹד יִרְצֶה, לְצַד שֶׁצִּוָּה ה׳ כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וְעִנְיָנָיו לְנוֹכֵחַ, שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁמְּצַוֶּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה הוּא כָּל הַנִּדְבָּר אֵלָיו וְיָבִיא כָּל הַנְּדָבָה אֶל הַמִּשְׁכָּן, לְצַד הִתְלַהֲבוּתוֹ בַּעֲבוֹדַת ה׳ גַּם יַעֲשֶׂה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וַעֲבוֹדָתוֹ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו וְאַתָּה תְּצַוֶּה, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁיֵּשׁ לְךָ מֵהַיִּתְרוֹן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא מַה שֶׁתְּצַוֶּה אוֹתָם לְבַד, וְלָזֶה אָמַר תֵּבַת וְאַתָּה, וְתוֹסֶפֶת הַוָּא״ו לְצַד שֶׁיֵּשׁ עוֹשִׂים לְבַד מֹשֶׁה, וִידֻיַּק גַּם כֵּן אָמְרוֹ תְּצַוֶּה וְלֹא אָמַר ״צַו״.

עוֹד יִרְמֹז לְצַד כִּי הַגִּיעַ זְמַן תֵּת הַכְּהֻנָּה לְאַהֲרֹן, בֵּרַר ה׳ לְמֹשֶׁה הַמַּלְכוּת וְהִמְלִיכוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל א יג:יד) ״וַיְצַוֵּהוּ ה׳ לְנָגִיד״ וְגוֹ׳. וְהֲגַם שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אָמַר הַכָּתוּב (שמות ו:יג) ״וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וּפֵרַשְׁנוּ שָׁם שֶׁעֲשָׂאָם מוֹשְׁלִים בָּעָם, כָּאן יִחֵד מֹשֶׁה לְמַלְכוּת יִשְׂרָאֵל וְאַהֲרֹן כֹּהֵן. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יט:ו) ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״, מַמְלֶכֶת חוֹזֵר אֶל מֹשֶׁה, כֹּהֲנִים אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלּוּ הַלְוִיִּם.

וְאוּלַי שֶׁיִּרְמֹז בְּאָמְרוֹ תְּצַוֶּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״א פג.) כִּי כָּל תַּלְמִיד חָכָם יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מִנִּשְׁמַת מֹשֶׁה, וְלָזֶה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה לט.) הָיוּ קוֹרְאִים זֶה לָזֶה מֹשֶׁה, כִּי הוּא זֶה הַמְּדַבֵּר בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ הַלּוֹמֶדֶת תּוֹרָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְאַתָּה תְּצַוֶּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים צא:יא) ״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן צַוְתָּא, לִוּוּי לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַנִּכְבָּדִים, וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי אֵין חֲשִׁיבוּת אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה. וּבָחַר ה׳ לִרְמֹז רֶמֶז זֶה בְּמִצְוַת שֶׁמֶן כִּי הוּא בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא אוֹר הָעוֹלָם. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ. טַעַם אָמְרוֹ אֵלֶיךָ יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת דף כב,א וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת״ - עֵדוּת הִיא לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל, מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב: זֶה נֵר הַמַּעֲרָבִי, וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְהִנֵּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה נב,ב): לֵיצָנֵי הַדּוֹר הָיוּ מִתְלוֹצְצִים עַל מֹשֶׁה לוֹמַר, אֶפְשָׁר שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל מַעֲשֵׂה שֶׁל מֹשֶׁה וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי לֹא הָיוּ מַצְדִּיקִים אֲפִלּוּ מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בַּמִּשְׁכָּן, וּכְפִי זֶה הֲגַם שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּיוֹם א׳ בְּנִיסָן, עִם כָּל זֶה אֵין זֶה סִימָן לִתְמִידוּת שֶׁתִּקְבַּע הַשְּׁכִינָה מְקוֹמָהּ בַּמִּשְׁכָּן, אֲבָל בְּנֵס נֵר הַמַּעֲרָבִי הוּא עֵדוּת לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְהוּא מַאֲמַר ה׳ וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ, אֵלֶיךָ נוֹגֵעַ הַדָּבָר, כִּי בָּזֶה תִּתְחַזֵּק נְבוּאָתְךָ שֶׁיַּכִּירוּ וְיַצְדִּיקוּ נְבוּאָתְךָ שֶׁהַשְּׁכִינָה תִּשְׁרֶה בְּתוֹכָם כְּשֶׁיִּרְאוּ נֵס שֶׁיֵּעָשֶׂה בְּשֶׁמֶן הַמְּנוֹרָה. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה תְּצַוֶּה, לוֹמַר שֶׁלֹּא יָחוּשׁ שֶׁלֹּא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו לֶהֱיוֹת הַדָּבָר תָּמוּהַּ שֶׁיָּדוּר אֵל עֶלְיוֹן בַּתַּחְתּוֹנִים, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה. וְאִם תֹּאמַר מִנַּיִן יַצְדִּיקוּ - וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, פֵּרוּשׁ, בְּדָבָר זֶה יֵשׁ לְךָ חִזּוּק וְהַצְדָּקַת הַדְּבָרִים כַּנִּזְכָּר.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָר הוּבָא בְּסֵפֶר זֹהַר חָדָשׁ (בראשית ח׳) כִּי אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד מֵהֶם נִגְאֲלוּ מִמֶּנּוּ בִּזְכוּת אֶחָד, גָּלוּת הָרִאשׁוֹן נִגְאֲלוּ בִּזְכוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֵׁנִי נִגְאֲלוּ בִּזְכוּת יִצְחָק, שְׁלִישִׁי בִּזְכוּת יַעֲקֹב, וְהָרְבִיעִי תָּלוּי בִּזְכוּת מֹשֶׁה, וְלָזֶה נִתְאָרֵךְ הַגָּלוּת, כִּי כָל עוֹד שֶׁאֵין עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֵין מֹשֶׁה חָפֵץ לִגְאוֹל עַם בַּטְלָנִים מִן הַתּוֹרָה. וְזֶה הוּא שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן בְּאָמְרוֹ וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל דֶּרֶךְ (תהלים צא:יא) ״כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה״, אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל אֵין צַו אֶלָּא מַלְכוּת כִּי הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לֶעָתִיד, וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁיַּעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. וְזֶה הוּא אָמְרוֹ וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ, יִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְשֶׁמֶן, מָה הַשֶּׁמֶן מֵאִיר לָעוֹלָם כָּךְ הַתּוֹרָה, וְהֵם דִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר זָךְ, שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ בְּלִי שְׁמָרִים, שֶׁהֵם לְקַנְתֵּר חָס וְשָׁלוֹם אוֹ לְהִתְגַּדֵּל וְכַדּוֹמֶה, אֵלֶּה הֵם שְׁמָרֶיהָ.

וְאָמַר עוֹד כָּתִית, פֵּרוּשׁ שֶׁצְּרִיכִין לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִכְתֹּת גּוּפָם וְכֹחָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר יט:יד) ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת״ (ברכות סג:), וּכְבָר כָּתַבְתִּי עִנְיָן זֶה בְּחֶפְצִי (חפץ ה׳, פרק ה׳) בְּעִנְיַן הַמַּיְמִינִים בָּהּ, יְעֻיַּן שָׁם.

וְאָמְרוֹ לַמָּאוֹר תִּתְפָּרֵשׁ גַּם כֵּן כְּפִי דַּרְכֵּנוּ, כִּי בִּזְמַן הַגָּלוּת נֶחְשַׁךְ מְאוֹר הַלְּבָנָה שֶׁנִּקְרֵאת הַמָּאוֹר הַקָּטָן, וְנִפְרַד אַלּוּף מִמֶּנָּה וְשִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. וְלָזֶה יְצַו כִּי יְכַוֵּן בְּשֶׁמֶן זַיִת לְהָאִיר לַמָּאוֹר וּלְיַחֲדוֹ בִּמְכֻוָּן, גַּם יְכַוֵּן אֶל הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל, כִּי כְּבָר יָדַעְתָּ מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כט,א) בְּפָסוּק (דברים ל:ג) ״וְשָׁב ה׳״ מִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר ״וְהֵשִׁיב״, גַּם מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ה,א) בְּפָסוּק ״לֹא אָבוֹא בְּעִיר״, וְהָבֵן.

וְאָמְרוֹ לְהַעֲלוֹת וְגוֹ׳, עוֹלָה תָּמִיד, וְתָמִיד זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר, וְלֹא תָשׁוּב לְדַאֲבָה עוֹד וְהָיָה לָהּ ה׳ לְאוֹר עוֹלָם. וְאוּלַי שֶׁכִּוֵּן עוֹד לוֹמַר לַמָּאוֹר לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד, כִּי הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל הוּא יַעֲלֶה הַנֵּר תָּמִיד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ישעיהו סב:ח) ״נִשְׁבַּע ה׳ וְגוֹ׳ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ״, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה.