שְׁמוֹת כ״ז · א׳

ועשית את המזבח וגו' ושלש אמות קמתו. דְּבָרִים כִּכְתָבָן, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן רָבוּעַ וְנֶאֱמַר בַּפְּנִימִי רָבוּעַ, מַה לְּהַלָּן גָּבְהוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּאָרְכּוֹ, אַף כָּאן גָּבְהוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּאָרְכּוֹ, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ? מִשְּׂפַת סוֹבֵב וּלְמַעְלָה (זבח' נ"ט):

וְתַעְבֵּד יָת מַדְבְּחָא דְאָעֵי שִׁטִין חֲמֵשׁ אַמִין אֻרְכָּא וַחֲמֵשׁ אַמִין פּוּתְיָא מְרַבַּע יְהֵי מַדְבְּחָא וּתְלַת אַמִין רוּמֵהּ:

ועשית. כל צורה שהיא ארכה כרחבה נקראת רבוע, וזה המרובע באמה, כי על חמש צורות הם המרובעות:

הנה אם אמרנו כי אין צורך לכבש, כאשר אמרו קדמונינו בעבור ששלש אמות קומה, הנה מה יעשו המכחישים במזבח שעשה שלמה שהיתה קומתו עשר אמות וקומת האדם איננה רק ארבע אמות:

וטעם רבוע. בעבור היות הארך כרחב:

ועשית את המזבח - מזבח חיצון שבעזרה.

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים. בְּתַנְחוּמָא (י) מַסִּיק: הֵם עָשׂוּ שְׁטוּת וְהִכְעִיסוּנִי בָּעֵגֶל, יָבוֹאוּ עֲצֵי שִׁטִּים וִיכַפְּרוּ עַל שְׁטוּתָן. וְזֶה כִּי כָל חוֹטֵא נִכְנָס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוטה ג.), כִּי מִטַּעַם זֶה שְׁלֹמֹה מְכַנֶּה אֶת הָרְשָׁעִים בִּכְסִילִים. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר בַּמִּזְבֵּחַ ״נְבוּב לוּחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ״ (שמות כז:ח), כִּי כָּל מִי שֶׁהוּא בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה נִקְרָא אִיש נָבוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא:יב) ״וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב״. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא חָלוּל וְנָבוּב בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה, צָרִיךְ שֶׁיִּקַּח לוֹ לֵב לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה. ״וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ״ (שמות כז:א) - כְּקוֹמַת אָדָם בֵּינוֹנִי. ״וְחָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב״ (שמות כז:א) - הֲרֵי עֶשֶׂר, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַבָּאִים מִן אָב וָאֵם: בָּשָׂר וָדָם וְגִידִין כוּ׳, הַמְנוּיִין בְּמַסֶּכֶת נִדָּה (לא.). וְעַל יָדָם יִהְיֶה כָּל חַטָּאת וְכָל עָוֹן, וְהוּא מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל עֶשֶׂר גֵּרָה. ״וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו״ (שמות כז:ב) - לְכַפֵּר עַל הַחוֹטֵא שֶׁנִּמְשָׁל לְאַיִל בַּעַל קְרָנַיִם מְנַגֵּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עה:ה-ו) ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן, אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּרָא בְּפָסוּק ״וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז״ (בראשית כב:יג). ״וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת״ (שמות כז:ב) - פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לְכַפֵּר עַל עַזּוּת מֵצַח, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מח:ד) ״וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה״. וְזֶה מַסְכִּים לִדְבָרֵינוּ, כִּי כָּל קֶרֶן הוּא בַּמֵּצַח.

וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא אָמַר מִזְבֵּחַ. אוּלַי שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמֻּזְכָּר בְּמִצְוַת הַכְּלָלוּת דִּכְתִיב (שמות כה:ט) ״אֶת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֶת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו״, וְשָׁם הֶרְאָהוּ הַמִּזְבֵּחַ, וְלָזֶה אָמַר וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהֶרְאֵיתִיךָ תַּבְנִיתוֹ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מִבִּפְנִים עֲצֵי שִׁטִּים.