וְנָתַתָּ֣ה אֶת־הַפָּרֹ֘כֶת֮ תַּ֣חַת הַקְּרָסִים֒ וְהֵבֵאתָ֥ שָׁ֙מָּה֙ מִבֵּ֣ית לַפָּרֹ֔כֶת אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָעֵד֑וּת וְהִבְדִּילָ֤ה הַפָּרֹ֙כֶת֙ לָכֶ֔ם בֵּ֣ין הַקֹּ֔דֶשׁ וּבֵ֖ין קֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃

וְתִתֵּן יָת פָּרֻכְתָּא תְּחוֹת פּוּרְפַיָא וְתָעֵיל תַּמָן מִגָּו לְפָרֻכְתָּא יָת אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא וְתַפְרֵשׁ פָּרֻכְתָּא לְכוֹן בֵּין קוּדְשָׁא וּבֵין קֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא:

ומלת והבדילה הפרכת. זרה בעבור היותה מלרע וכן והכית בצור (למעלה יז ו):

ונתת את הפרכת תחת הקרסים - של זהב, שהם לסוף עשרים אמה של יריעות (הפרוכת) בתחלת המשכן, כי המשכן ארכו שלשים והקרסים באמצע של ארבעים אמה של עשר יריעות נמצא מן הפרכת, עד פתח מזרח עשרים של היכל וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים.

וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת וְגוֹ׳ וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה. מִכָּאן מַשְׁמַע כִּי יַקְדִּים לִתְלוֹת הַפָּרֹכֶת בִּמְקוֹמוֹ, וְאַחַר כָּךְ יָבִיא הָאָרוֹן לִפְנִים מֵהַפָּרֹכֶת, וּבְפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות מ:ג) אָמַר ה׳ אֵלָיו ״וְשַׂמְתָּ שָׁם אֶת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרֹכֶת״, מַשְׁמַע כִּי יַקְדִּים הָאָרוֹן, וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁהִקְדִּים הָאָרוֹן תְּחִלָּה כַּמְבֹאָר שָׁם (שמות מ:כ).

וְנִרְאֶה כִּי מַה שֶׁהִקְדִּים נְתִינַת הַפָּרֹכֶת לַהֲבָאַת הָאָרוֹן, אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁרָצָה לִגְמֹר מַעֲשֵׂה הַפָּרֹכֶת, אֲבָל סֵדֶר אֶת מִי יַקְדִּים הִנֵּה הוּבָא בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי, אוֹ לְצַד כִּי סֵדֶר הַהֲקָמָה אֵין זֶה מְקוֹמוֹ אֶלָּא בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי, וְלֹא הוּזְכַּר כָּאן הֲבָאַת הָאָרוֹן אֶלָּא לוֹמַר מַה מְשַׁמֵּשׁ הַפָּרֹכֶת וּמַה מַעֲשָׂיו, שֶׁהוּא לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָרוֹן, לָזֶה לֹא דִּקְדֵּק לוֹמַר מִי קוֹדֵם, וְתִדְרְשֶׁנּוּ בִּמְקוֹמוֹ.