וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃

ועשית את הבדים עצי שיטים וציפית אותם זהב, וניִשא בם את השולחן. רש״י מבאר ש״ונישא בם״ הוא לשון נפעל - יהיה נישא בם את השולחן. אבן עזרא מבאר ש״ונישא בם את השולחן״ מבניין נפעל, כמו ״ונקה המכה״. הכתוב מצווה לעשות בדים מעצי שיטים מצופים זהב לנשיאת השולחן. בכך משלימה התורה את מנגנון נשיאת השולחן: הבדים, כמו בדי הארון, עשויים עץ מצופה זהב, ובאמצעותם יישאו את השולחן. הבדים מוכנסים בטבעות ומאפשרים לשאת את השולחן בכתף בעת המסעות. בניגוד לבדי הארון, שלא סרו ממנו לעולם, בדי השולחן היו מוסרים לאחר החניה. הכנת הבדים משלימה את התיאור של השולחן ככלי נייד, המוכן ללוות את ישראל בכל מסעותיהם במדבר, מתוך כבוד לקדושתו.