שְׁמוֹת כ״ה · כ״ג

קמתו. גֹּבַהּ רַגְלָיו עִם עֹבִי הַשֻּׁלְחָן:

וְתַעְבֵּד פָּתוֹרָא דְאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִין אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא פְתָיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵהּ:

ועשית. אין ספק כי עובי השלחן עם קומת הרגלים היא המדה הנזכרת:

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן. אַחַר מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן שֶׁהָיָה כִּדְמוּת כִּסֵּא לַשְּׁכִינָה, כְּאָמְרוֹ וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, צִוָּה עַל שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה כְּמִנְהָגָם לִפְנֵי הַשָּׂרִים, כְּעִנְיַן הַשּׁוּנַמִּית בְּאָמְרָהּ "וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה" (מלכים ב ד:י), וּבִהְיוֹת זֵר הַשֻּׁלְחָן מוֹרֶה עַל כֶּתֶר מַלְכוּת, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְעִנְיַן הַמֶּלֶךְ בְּהַנְהָגַת הַמְּדִינָה הוּא עַל שְׁנֵי פָנִים: הָאֶחָד בְּעִנְיַן הַמִּשְׁפָּט וְזוּלָתוֹ מִסִּדּוּרֵי הַמְּדִינָה, וְהַשֵּׁנִי לְהָגֵן עַל הַמְּדִינָה מִכָּל צַר וְאוֹיֵב, כְּאָמְרוֹ "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְגוֹ' וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמוֹתֵנוּ" (שמואל א ח:כ). הוּשְׁמוּ בַשֻּׁלְחָן שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד מֵהֶם לַשֻּׁלְחָן עַצְמוֹ, הַמּוֹרֶה עַל פַּרְנָסַת הַמְּדִינָה וְסִדּוּר עֲנָיֶנֶיהָ, וְהַשֵּׁנִי לַמִּסְגֶּרֶת, הַמּוֹרֶה הֱיוֹת סוֹגֵר בַּעֲדָהּ מִכָּל מַזִּיק וְהִשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.

ועשית שלחן דרך כבוד הוא שיהיו עבדיו ובני ביתו אוכלים משלחנו.

וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים. הִסְכִּימוּ רֹב הַמְפָרְשִׁים לֵאמֹר שֶׁהַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד כֶּתֶר מַלְכוּת, וְשֻׁלְחָן שֶׁל מְלָכִים רֶמֶז לַדָּבָר. שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים, רָאשֵׁי תֵּבוֹת עוֹלֶה לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים, כִּי יוּ״ד נִבְלַעַת, אוֹ תְּצָרֵף גַּם וָי״ו שֶׁל ״וְעָשִׂיתָ״. וְאַרְבַּע תֵּיבוֹת אֵלּוּ רֶמֶז לַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְזֶה כּוֹלֵל כָּל הַהַצְלָחָה הָאֱנוֹשִׁית לַאֲשֶׁר חָנַן אוֹתוֹ אֱלֹהִים בָּהּ, כִּי מִשֻּׁלְחָן גָּבֹהַּ זֶה יוֹצֵא הַשֶּׁפַע וְשֹׂבַע רָצוֹן לְכָל הָעוֹלָם. וְהֱיוֹתוֹ אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, שְׁלֵמוֹת וְלֹא שְׁבוּרוֹת, כִּי ״יִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל הִיא״ (קהלת ה ח), וְכָל טוֹבוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ לָהֶם סוֹף וְקִצְבָּה בְּאֹרֶךְ וְרֹחַב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית יג יז) ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ״. וּלְמַעְלָה כָּתַבְנוּ שֶׁזֶּה רֶמֶז לְמִדַּת הַצַּדִּיקִים הַשְּׂמֵחִים בְּחֶלְקָם וְאֵינָן חֲסֵרִים לְנַפְשָׁם מְאוּמָה, וּבְכָל מַה שֶּׁהֶאֱכִילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֻּׁלְחָנוֹ, בֵּין רַב בֵּין מְעַט, דּוֹמֶה לָהֶם כִּי יֵשׁ לָהֶם כֹּל, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח בְּפָסוּק ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג יא). עַל כֵּן הָיוּ אַמּוֹת הַשֻּׁלְחָן שְׁלֵמוֹת לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, אַךְ בְּמִדַּת הַקּוֹמָה כְּתִיב ״וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ״, רֶמֶז שֶׁלֹּא יִגְבַּהּ לְבָבוֹ וְלֹא יָרוּם לְבָבוֹ לְמַעְלָה בַּעֲבוּר עָשְׁרוֹ, כִּי הָאַמָּה הַשְּׁבוּרָה בַּקּוֹמָה רֶמֶז שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר עַל כָּל פָּנִים, וְלֹא יִתְקוֹמֵם בַּעֲבוּר כִּי רַב חֵילוֹ.

וְרָמַז עוֹד שֶׁהָאוֹכֵל מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, לֹא יְמַלֵּא רֶסֶן בִּטְנוֹ וְתַאֲוָתוֹ, אֶלָּא יִשְׁבּוֹר תַּאֲוָתוֹ וְלֹא יַשְׁלִים אֶל הַחוֹמֶר כָּל מַאֲוָיו, כִּי הַצַּדִּיק אֵינוֹ אוֹכֵל כִּי אִם לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וְהַמּוֹתָר יַחֲרִים. וּמִטַּעַם זֶה נִזְכָּר לְשׁוֹן שְׁבִירָה אֵצֶל הַלֶּחֶם: ״שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״ (בראשית מג, ב), ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם״ (ויקרא כו, כו). וְזֶה טוֹב לָאָדָם, הֵן מִצַּד הָרְפוּאָה, שֶׁלֹּא יְמַלֵּא הָאִצְטוֹמְכָא מַאֲכָל כַּאֲשֶׁר יוּכַל שְׂאֵת, כִּי דָבָר זֶה מַזִּיק אֶל הָעִכּוּל, אֶלָּא יְחַסֵּר כְּמוֹ שְׁלִישׁ מִכְּדֵי שְׂבִיעָה, וְזֶה יְסוֹד לְכָל בְּרִיאוּת הָאָדָם. הֵן מִצַּד מִצְוֹת ה׳, כִּי אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְמַעֵט בְּכָל הַיְכֹלֶת בְּתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵיהֶם וְיִתְבַּטֵּל מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: ״פַּת בְּמֶלַח תֹּאכֵל״ (אבות ו, ד).

אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְגוֹ׳. הִנֵּה כְּשֶׁתְּרַבֵּעַ כָּל אַמּוֹת הַשֻּׁלְחָן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם אַמָּה, יִהְיוּ בֵּין אֹרֶךְ וְרֹחַב וְגֹבַהּ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת מְרֻבָּעוֹת בְּאֹרֶךְ וְרֹחַב וְגֹבַהּ, וְהוּא סוֹד הַשְׁפָּעַת שֻׁלְחָן הָעֶלְיוֹן מִשָּׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת בְּנֶצַח הוֹד יְסוֹד הָעוֹלָם.