שְׁמוֹת כ״ה · כ״ב

ונועדתי. כְּשֶׁאֶקְבַּע מוֹעֵד לְךָ לְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתוֹ מָקוֹם אֶקְבַּע לַמּוֹעֵד שֶׁאָבֹא שָׁם לְדַבֵּר אֵלֶיךָ:

ודברתי אתך מעל הכפרת. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא א'), זֶה הַמִּשְׁכָּן, מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים מַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, - בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וְגוֹ' (במדבר ז'), מֹשֶׁה הָיָה נִכְנָס לַמִּשְׁכָּן, וְכֵיוָן שֶׁבָּא בְתוֹךְ הַפֶּתַח, קוֹל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יוֹצֵא וְנִשְׁמָע לְמֹשֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ספרי):

ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הֲרֵי וָי"ו זוֹ יְתֵרָה וּטְפֵלָה, וְכָמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, וְכֹה תִפָּתֵר: וְאֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמְּךָ שָׁם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הוּא:

וֶאֱזַמֵן מֵימְרִי לָךְ תַּמָן וֶאֱמַלֵל עִמָךְ מֵעִלָוֵי כַפֻּרְתָּא מִבֵּין תְּרֵין כְּרוּבַיָא דִי עַל אֲרוֹנָא דְסַהֲדוּתָא יָת כָּל דִי אֲפַקֵד יָתָךְ לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ונועדתי. לא אבין איך יכחיש זה הפסוק, פסוק וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א א) כי אהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו ואין צורך למכריע:

וטעם וי"ו ואת כל אשר אצוה ככה הוא מלת ודברתי משרת בעבור אחרת כאילו כתוב ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, ולא הזכיר הדבר המדובר, והטעם שאדבר אתך להודיע סודי ולהשיב על שאלתך, ודברתי את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל, ויש לשאול למה הזכיר השם הארון בתחלה, כי כתוב את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו (למעלה פ' ט), ומנהג הלשון לבאר האחרון שהשלים בו, כמו ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו (יהושע כד ד), על כן החל ופירש כלי המשכן והחל מהנכבד ואחר כן השולחן והמנורה, ואחר כן ואת המשכן תעשה והנה משה כאשר הקהיל כל העדה החל לומר להם בתחלה המשכן והאהל ואחר כן הארון ואין צורך שילמוד אדם את משה, ויש לתמוה למה לא הזכיר מזבח הקטרת והתשובה בדרך משל, כי הכבוד לא ימוש על כן הארון דמות כסא, והנה מנורה ושולחן ערוך על כן לא הזכיר מזבח הקטרת רק אחר מזבח העולה, בעבור שיזהיר, לא תעלו עליו עולה ומנחה ונסך (למטה ל ט), ומשה הזכירו לבני ישראל אחר המנורה וכן במעשה:

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךְ. כִּי בָּזֶה שָׁרְתָה שְׁכִינָה, וְתִשְׁרֶה בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁם חַכְמֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר מִגְמַת פְּנֵיהֶם הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד בְּאָמְרוֹ "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ" (שמות כה:ח-ט), וְהוֹסִיף וְאָמַר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה:ט), כְּמוֹ שֶׁהֵעִידוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁקָּרָה לָהֶם בִּהְיוֹתָם דּוֹרְשִׁים בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יד:) "אַתָּה דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אוֹתָנוּ".

ודברתי אתך מעל הכפרת והא דכתיב וידבר אליו מאהל מועד, הכי קאמר כשהיה משה חוץ לאהל היה הוא שומע את הקול בא אליו מאהל מועד וכשהיה הוא בתוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת, כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וגו'

את כל אשר אצוה פי׳‎ ודברתי אתך מעל הכפרת וגם אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך וגו'.

וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם. כִּי אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה (ברכות ח), וּבְמָקוֹם שֶׁהַשָּׁלוֹם מָצוּי, כִּי שָׁם אֵין לוֹמְדִין לְקַנְטֵר. וּמִשָּׁם הָיָה הַקּוֹל נִכְנָס אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (במדבר ז:פט). לְפִי שֶׁהָאָרוֹן נוֹשֵׂא לְכָל הַכֵּלִים הַמְקֻדָּשִׁים, וְעַל יָדוֹ יָחוּל הַשֶּׁפַע הָאֱלֹהִי עַל כֻּלָּם. וּכְבָר מָצִינוּ (סוטה לה.) שֶׁהָיָה הָאָרוֹן נוֹשֵׂא אֶת נוֹשְׂאָיו, וְהוּא כִּדְמוּת רֶמֶז לַמַּחֲזִיקִים בִּידֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, נִרְאִים נוֹשְׂאוֹת וְהֵם נְשׂוּאוֹת מִן לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה.