וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וייקח משה את הדם ויזרוק על העם, ויאמר: הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה. רש״י מבאר ש״ויזרוק״ הוא עניין הזאה, ותרגומו ״וזרק על מדבחא לכפרא על עמא״. חזקוני מבאר ש״דם הברית״ נתחלק לשני חצאים, שכן דרך כורתי ברית לחלק, ומה שלא כרת ברית בין בתרי הבהמה כמו אצל אברהם, היה כדי להודיעם שייפרע מהם בדם אם לא יקיימו את התנאי. הכתוב מתאר את חתימת הברית בזריקת הדם על העם ובהכרזת משה שזהו דם הברית. בכך מושלמת כריתת הברית בין ה' לישראל: הדם המחבר בין המזבח לעם מסמל את הקשר ההדדי והמחייב שנוצר. הברית נחתמת רשמית על בסיס כל דברי ה' שהעם קיבל על עצמו לקיים.