וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת כׇּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כׇּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כׇּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃

ויבא משה ויספר לעם. בּוֹ בַיּוֹם:

את כל דברי ה'. מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה:

ואת כל המשפטים. שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ"ו):

וַאֲתָא משֶׁה וְאִשְׁתָּעִי לְעַמָא יָת כָּל פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וְיָת כָּל דִינַיָא וַאֲתֵיב כָּל עַמָא קָלָא חַד וַאֲמָרוּ כָּל פִּתְגָמַיָא דִי מַלִיל יְיָ נַעְבֵּד:

ויבא משה. לא הזכיר וירד מן ההר כי אין צורך.

וטעם ויבא משה בתוך מחנה ישראל, ויספר לעם את כל דברי ה', מצות עשה ולא תעשה שהם כתובים מן אתם ראיתם כי מן השמים (למעלה כ יט) עד סוף כי יהיה לך למוקש (למעלה כג לג). ואת כל המשפטים. אשר שם לפניהם, הם הנזכרים בפרשה הזאת:

ויען כל העם. כאילו הוא איש אחד:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה'. מִתְּחִלַּת "כֹּה תֹאמַר" (שמות יט:ג) עַד "וְאֵלֶּה הַמִּשְּׁפָטִים" (שמות כא:א).

וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים. מִתְּחִלַּת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שם) עַד "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר":

ויבא משה מן ההר בתוך מחנה ישראל ויספר להם את כל דברי ה׳‎ מאתם ראיתם ע״‎כ וישכם בבקר עד ויאכלו וישתו היה ביום חמישי לחדש סיון כמו שפי׳‎ בפרשת יתרו.

כָּל [הַדְּבָרִים] אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה. לֹא אָמְרוּ לְאַלְתַּר ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״. יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לְדַעַת חַכְמֵי סְפָרַד שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁכָּל פָּרָשָׁה זוֹ הָיְתָה אַחַר קַבָּלַת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אִם כֵּן בְּדִין אָמְרוּ בַּתְּחִלָּה ״נַעֲשֶׂה״, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁלֹּא יְצַוֶּה לָהֶם ה׳ יוֹתֵר מֵעֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת אֵלּוּ. אָמְנָם אַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמֹּשֶׁה לָקַח חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנוֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ, אָז עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתָּם: חֲצִי הַשֵּׁנִי לְהֵיכָן יִתֵּן? וַדַּאי הַכַּוָּנָה שֶׁעַכְשָׁיו לֹא נָתַן לָנוּ כִּי אִם חֲצִי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְעוֹד יוֹסִיף לָנוּ מִצְוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ חֲצִי הַשֵּׁנִי. עַל כֵּן אָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״. וּמֹשֶׁה הֵבִין מַחֲשַׁבְתָּם וְאָמַר: אַתֶּם טוֹעִים, כִּי חִלּוּק הַדָּם הוּא כְּדֵי לִזְרֹק חֲצִי הַשֵּׁנִי עַל הָעָם, לוֹמַר שֶׁעַל יְדֵי קַבָּלַת הַתּוֹרָה יִהְיוּ לַאֲחָדִים בְּאַהֲבָה וְחִבָּה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם לְפֵרוּשׁ רַשִּׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ הָיְתָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, נוּכַל לוֹמַר שֶׁבְּפַעַם רִאשׁוֹן שָׁמְעוּ שֶׁבַע מִצְוֹת בְּנֵי נֹחַ וְשַׁבָּת וְדִינִין וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י, וּבַדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.