שְׁמוֹת כ״ד · י״ח

וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ {פ}

במילים פשוטות

ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה. רש״י מבאר שהענן הזה כמין עשן הוא, ועשה לו הקדוש ברוך הוא למשה שביל בתוכו. אבן עזרא מבאר ש״ויבוא ויעל אל ההר״ - אל ראש ההר ששם הכבוד, ״ויהי משה בהר״ שלא ירד, וכתוב על אלה הארבעים יום ״לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי״, וזה פלא גדול שלא נהיה כמוהו. הכתוב חותם את הפרק בכניסת משה אל תוך הענן ובשהותו בהר ארבעים יום וארבעים לילה. בכך מגיע תהליך העלייה לשיאו: משה נכנס אל לב הענן ושוהה שם תקופה ארוכה ומופלאה, בלא אכילה ושתייה, כדי לקבל את הלוחות ואת התורה. שהות זו היא הרקע לפרשיות המשכן שיבואו, וגם לחטא העגל שיתרחש בהיעדרו הממושך.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בתוך הענן. עָנָן זֶה כְּמִין עָשָׁן הוּא, וְעָשָׂה לוֹ הַקָּבָּ"ה לְמֹשֶׁה שְׁבִיל בְּתוֹכוֹ (שם ד'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעַל משֶׁה בְּגוֹ עֲנָנָא וּסְלֵיק לְטוּרָא וַהֲוָה משֶׁה בְּטּוּרָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויבא ויעל אל ההר. הטעם אל ראש ההר ששם הכבוד:

ויהי משה בהר. שלא ירד, וכתוב על אלה הארבעים יום, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (דבר' ט ט), וזה פלא גדול לא נהיה כמוהו לפניו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר. בְּכָל פַּעַם שֶׁעָלָה שָׁם מִכָּאן וָאֵילָךְ שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, כִּימֵי יְצִירַת הַוָּלָד, לִקְנוֹת תַּחְתָּיו שָׁם הֲוָיָה נִכְבֶּדֶת, רְאוּיָה לִשְׁמֹעַ מִפִּי הָרַב מַה שֶׁלֹּא יַשִּׂיגֵהוּ זוּלָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות לד:כט). וְקִלְקֵל זֶה חֶטְאָם בְּסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם רִאשׁוֹנִים, בְּעֵת שֶׁהָיָה רָאוּי לְהַשִּׂיגוֹ, כְּאָמְרוֹ "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב:ז). וּבָאֶמְצָעִיִּים כְּפִי הַקַּבָּלָה שֶׁהָיוּ בְּכַעַס וְלֹא זָכוּ לֵהָנוֹת מִקַּרְנֵי הוֹד, וְהוּשַׂג זֶה בְּאַרְבָּעִים יוֹם אַחֲרוֹנִים, וּבָהֶם נִצְטַוָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ "וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ" (שמות כה:כא). וְזֶה לֹא נִתְקַיֵּם בְּלֻחוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁלֹּא בָּאוּ לְשׁוּם אָרוֹן אֶלָּא שְׁבָרֵיהֶם בִּלְבַד, בִּלְתִּי עֵדוּת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "לוּחוֹת נִשְׁבְּרוּ וְאוֹתִיּוֹת פָּרְחוּ". וְזֶה בְּעַצְמוֹ בֵּאֵר בְּאָמְרוֹ "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה:ח), לֹא כְּמוֹ שֶׁיָּעַד קֹדֶם לָכֵן, כְּאָמְרוֹ "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבֹא אֵלֶיךָ" (שמות כ:כ), אֲבָל עַתָּה יִצְטָרֵךְ לְכֹהֲנִים. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הִתְבָּאֵר בְּאָמְרוֹ "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ" (שמות כח:א). וְהִנֵּה לֹא נִבְחַר שֵׁבֶט לֵוִי לְשָׁרֵת עַד אַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ" (דברים י:ח). וְאָמַר אִם כֵּן, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לָהָר שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, וְהַפַּעַם אֲשֶׁר בָּהּ הוּשַׂג זֶה הַתַּכְלִית הָיְתָה הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְכֻלָּם, שֶׁבָּהּ צִוָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְאַחַר שֶׁסִּיֵּם מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וּבִגְדֵי כְהֻנָּה וְהַקְּטֹרֶת וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, בֵּאֵר שֶׁבְּסוֹף הָרִאשׁוֹנִים נָתַן הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְלֹא סִבֵּב הוּא יִתְבָּרַךְ שׁוּם אִיחוּר, כִּי "לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ" (איכה ג:לג), אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִשְׁחִיתוּ עִנְיָנָם, כְּאָמְרוֹ "כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב:ז). וּבָאֶמְצָעִיִּים כְּפִי קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָיְתָה פָּרָשַׁת "רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי" (שמות לג:יב) וּ"פְסָל לְךָ" (שמות לד:א), וּבַשְּׁלִישִׁית הָיָה כָּל הָעִנְיָן שֶׁסִּפֵּר בְּאָמְרוֹ "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות לד:כח), "וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת" (שמות לד:כח), וְיָרַד אָז עִם קַרְנֵי הַהוֹד, וְצִוָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויעל אל ההר אל ראש ההר, ומיד נאמרה פרשת בהר שמספר בדיני הארץ כדי להמשיך לבם שבשכר קבלת התורה יירשו הארץ.

ארבעים יום וארבעים לילה מעלות השחר שבעה בסיון עד עלות השחר של שבעה עשר בתמוז. שלימא סדרא דפרשת משפטים

מקור: ספריא · נחלת הכלל