שְׁמוֹת כ״ד · י״א

וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו. רש״י מבאר ש״אצילי״ הם נדב ואביהוא והזקנים, ״לא שלח ידו״ - מכלל שהיו ראויים להישתלח בהם יד, ו״ויחזו את האלוקים״ - היו מסתכלים בו בלב גס מתוך אכילה ושתייה. אבן עזרא מבאר ש״ואל אצילי״ הוא כמו ״ומאציליה״, ו״לא שלח ידו״ - כי ראו את השם הנכבד ולא מתו, ו״ויאכלו וישתו״ שירדו שמחים מן ההר ואכלו זבחי שלמים. הכתוב מתאר שהזקנים חזו בשכינה ולא ניזוקו, ואכלו ושתו. בכך מובע הן החסד האלוקי שלא נענשו מיד על אופן הבטתם, והן הפשט ששבו בשמחה מן המעמד הנשגב. גילוי השכינה לנבחרי העם היה חוויה נדירה שליוותה את כריתת הברית.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ואל אצילי. הֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא וְהַזְּקֵנִים:

לא שלח ידו. מִכְּלָל שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִשְׁתַּלֵּחַ בָּהֶם יָד (תנחומא, ויקרא רבה כ'):

ויחזו את האלהים. הָיוּ מִסְתַּכְּלִין בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וְאֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם כֵּן.

אצילי. לְשׁוֹן גְּדוֹלִים, כְּמוֹ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיהו מ"א), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר י"א), שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה (יחזקאל מ"א):

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּלְרַבְרְבֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא הֲוָה נִזְקָא וַחֲזוֹ יָת יְקָרָא דַיְיָ וַהֲווֹ חָדָן בְּקָרְבָּנֵיהוֹן דְאִתְקַבָּלוּ בְּרַעֲוָא כְּאִלוּ אָכְלִין וְשָׁתָן:

Onkelos Exodus

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ואל אצילי. כמו ומאציליה (ישעי' מא ט) ולא הזכיר זקנים להכניס עמהם נדב ואביהוא:

וטעם לא שלח ידו. כי ראו השם הנכבד ולא מתו, כאשר אפרש בפסוק כי לא יראני האדם וחי (למטה לג כ):

וטעם ויאכלו וישתו. שירדו שמחים מההר:

ויאכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם:

וישתו בשמחה, ור' יהודה הלוי אמר, כי טעם ויאכלו, כי הוצרכו שיאכלו, אעפ"י שנהנו מזיו השכינה, והזכיר זה בעבור משה שחיה ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ככתוב בפרשה אחרי זאת:

Piotrkow, 1907-1911

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו - אף על פי שראו את אלהי ישראל לא שלה הקב"ה בהן ידו. (אף על פי שראו את אלהי ישראל) כמ"ש: כבלע את הקדש ומתו. וכן באנשי בית שמש: כי ראו בארון ה'. ובמשה רבינו: כי ירא מהביט. וכאן חלק להם הקב"ה כבוד ומפני כריתות הברית נראה להם כמו שפרשתי בברית בין הבתרים אשר עבר בין הגזרים האלה. וכתוב שם: ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו'. וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת כי תשא וראית את אחורי. וכתיב: ויעבור ה' על פניו וגו'. וכתיב בתריה: הנה אנכי כורת ברית.

ויאכלו וישתו - העולות הקריבו והשלמים אכלו שכתוב למעלה: ויזבחו זבחים שלמים.

Rashbam on Torah -- Daat

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ. לְהוֹצִיאָם מֵחוּשֵׁיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּנָּבְאוּ, כָּעִנְיָן בִּשְׁאָר הַנְּבִיאִים בִּהְיוֹת עֲלֵיהֶם יַד ה', כַּאֲמָרוֹ בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל ח:א) "וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה'", כִּי אָז יִבָּטְלוּ פְּעֻלּוֹת חוּשֵׁיהֶם, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְשָׁאוּל בְּהִנָּבְאוֹ, כְּאָמְרוֹ (שמואל א יט:כד) "וַיִּפְשֹׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו, וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה". אָמְנָם לְאֵלֶּה הָאֲצִילִים לֹא שָׁלַח יָדוֹ לְהוֹצִיאָם מֵחוּשֵׁיהֶם כְּדֵי לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁרָאוּ אָז.

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים. בְּמַרְאֶה נְבוּאִיִּי.

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. עָשׂוּ מִשְׁתֶּה אַחֲרֵי כֵן בִּלְתִּי הִשְׁתַּנּוּת בְּחוּשֵׁיהֶם, וְזֶה עָשׂוּ לְשִׂמְחָה עַל מָה שֶׁהִשִּׂיגוּ.

Vocalized Edition

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

לא שלח ידו לא פשט נבואתו לפי שנהגו עצמם במאכל ובמשתה כמו שמפרש והולך. דבר אחר אעפ״‎י שהקבילו פני שכינה כדכתיב ויחזו את האלהים לא הוזקו אלא ויאכלו וישתו.

ויחזו את האלהים אמר רבי תנחומא מלמד שהגיסו לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה.

ויאכלו וישתו כדרך כורתי ברית שירדו שמחים מן ההר ואכלו זבחי שלמים שזבחו נעריהם ולכבודו של משה נכתב מקרא זה שהם הוצרכו לאכול ולשתות אעפ״‎י שנהנו מזיו שכינה ומשה היה שם ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתיה כמו שפירש לאלתר.

ויאכלו את השלמים אכלו והעולות הקריבו כדכתיב ויעלו עלת ויזבחו שלמים לה׳‎ פרים.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלִים בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְקָשֶׁה עַל דְּבָרָיו דְּהָיָה לוֹ לוֹמַר תְּחִלָּה ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״ וְאַחַר כָּךְ ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים״. וְתַרְגּוּמוֹ ״וַהֲווֹ חָדַן בְּקוּרְבָּנֵיהוֹן״, גַּם זֶה אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן. וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן לְפָרֵשׁ שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם שׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא הָיוּ דּוּגְמַת מֹשֶׁה שֶׁעָמַד בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם בְּלֹא אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְהָיָה נִזּוֹן מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כָּךְ אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ שֶׁחָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים עַל כֵּן הָיָה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אָכְלוּ וְשָׁתוּ, כִּי רְאִיַּת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה הָיְתָה אֲכִילָה שֶׁלָּהֶם. אָמְנָם מִדְּקָאָמַר ״וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ״ (שמות כד, יא), יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה קְרָאָם אֲצִילִים, וְעוֹד פָּסוּק זֶה צָרִיךְ קִשּׁוּר עִם ״וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.

וְנִרְאֶה לִי שֶׁבָּא לְהוֹרוֹת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין נְבוּאַת מֹשֶׁה לִנְבוּאָתָם, כִּי אֶל מֹשֶׁה שָׁלַח ה׳ יַד נְבוּאָתוֹ בְּלֹא אֶמְצָעִי, כִּי הַנְּבוּאָה נִקְרֵאת ״יַד ה׳״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לז א) ״הָיְתָה עָלַי יַד ה׳״, וְזֶה הַדָּבָר בְּרוּחַ הַקֹּדֶׁשׁ. וּלְפִי שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה קָרוֹב אֶל הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן לֹא הוּתְּרָה לוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצָרְכֵי הַגּוּף כְּלָל כָּל זְמַן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי ה׳, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״ (שמות כד טז). וּבְמַסֶּכֶת יוֹמָא (ד:) אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכִּסּוּי זֶה הָיָה כְּדֵי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּתוֹךְ מֵעָיו, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד חַי לִפְנֵי ה׳ נָקִי וּמְשֻׁלָּל מִכָּל עִנְיְנֵי גַּשְׁמִיּוּת. וּמִטַּעַם זֶה לֹא אָכַל אַרְבָּעִים יוֹם, כְּדֵי לְהַרְחִיקוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי הַגּוּף שֶׁנִּבְרְאוּ בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ (שמות כד טז), כִּי הַשְּׁבִיעִי קֹדֶׁשׁ לַה׳, וְיוֹם הַשַּׁבָּת יוֹכִיחַ. אֲבָל אֵלּוּ הַזְּקֵנִים נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים זְקֵנִים הָיוּ מִן הָאֲצִילִים אֲשֶׁר הָאֳצַל עֲלֵיהֶם מִן רוּחַ הַקֹּדֶׁשׁ שֶׁעַל מֹשֶׁה וְנִתַּן עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ לֹא הָיוּ כְּמֹשֶׁה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה כְּשֶׁחָזָה פְּנֵי אֱלֹהִים, אֶלָּא הֵמָּה חָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שמות כד יא), שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בִּשְׁנֵי הַחֲלָקִים, בְּחֶלְקֵי הַשֵּׂכֶל וּבְחֶלְקֵי הַחֹמֶר, כִּי מִצַּד הַשֵּׂכֶל חָזוּ אֶת הָאֱלֹהִים, וּמִצַּד הַחֹמֶר אָכְלוּ וְשָׁתוּ. וּלְפִי שֶׁחָזוּ מַחֲזֵה שַׁדַּי מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עַל כֵּן לֹא רָאוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה כְּמוֹ מֹשֶׁה, כִּי פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה הַמְאִירָה מִכָּל צַד, כָּךְ מֹשֶׁה הֵאִיר מִשְּׁנֵי חֲלָקָיו, כִּי גַּם חֹמֶר שֶׁלּוֹ נַעֲשָׂה זַךְ וְנָקִי כְּחַמָּה בָּרָה, וְלֹא עִכֵּב עַל יָדוֹ מֵרְאוֹת מַחֲזֵה שַׁדַּי בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. אֲבָל פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מִן הַמָּאֳצָלִים, כַּלְּבָנָה הַחֲשׁוּכָה מִצַּד אֶחָד וּמְאִירָה מִצַּד הַשֵּׁנִי, כָּךְ הָיָה נָקִי וְזַךְ מִצַּד הַשֵּׂכֶל, וּמִכָּל מָקוֹם ״לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה״ (שמות לג יא) מֵהֱיוֹת כְּאֶחָד הָעָם מִן הַמַּחֲנֶה מִצַּד הַחֹמֶר הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּצָרְכֵי הַגּוּף, וְהָיָה כְּמוֹ אֲצִילִים אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ״וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ״.

וּלְדִבְרֵי רַשִׁ״י יֵשׁ קְצָת רְאָיָה, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב (ויקרא טז, א-ב) ״אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן״ וְ״אַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ״ וְגוֹ׳, מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ כִּי אִם בְּיוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁבְּנֵי אַהֲרֹן חָטְאוּ בָּזֶה שֶׁהִסְתַּכְּלוּ בַּשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ לֵב גַּס שֶׁל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְלֹא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְלֹא שָׁלַח בָּהֶם יָד עַכְשָׁיו עַד יוֹם פָּקְדוֹ. וְדָבָר זֶה יִתְבָּאֵר עוֹד לְקַמָּן פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת בְּעֶזְרַת ה׳ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְאֶל אֲצִילֵי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וְאֶל אֲצִילֵי״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וְלֹא שָׁלַח בָּהֶם יָדוֹ״, וְהַדָּבָר מוּבָן שֶׁעַל הַזְּקֵנִים וְגוֹ׳ הַמֻּזְכָּרִים בְּסָמוּךְ הוּא אוֹמֵר. וְאוּלַי כִּי טַעַם הוּא נוֹתֵן לָמָּה לֹא שָׁלַח יָדוֹ, לְצַד שֶׁהָיוּ אֲצִילֵי, פֵּרוּשׁ גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִלּוּ עָשׂוּ כֵן זוּלָתָם הָיָה שׁוֹלֵחַ יָדוֹ. אוֹ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה טו) שֶׁלֹּא רָצָה לְעַרְבֵּב הַשִּׂמְחָה, כִּי כָל יִשְׂרָאֵל יִתְאַבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְצַד הֱיוֹתָם גְּדוֹלֵיהֶם וַאֲצִילֵיהֶם, לָזֶה לֹא שָׁלַח יָדוֹ.

לֹא שָׁלַח וְגוֹ׳ וַיֹּאכְלוּ וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה חָזַר לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וַיֶּחֱזוּ וְגוֹ׳, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁקָּדַם בְּאָמְרוֹ ״וַיִּרְאוּ אֵת״ וְגוֹ׳? וְהִנֵּה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה כ,י) אָמְרוּ כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי עַל יְדֵי מַחֲזֵה שַׁדַּי נֶהֱנוּ וְהִרְגִּישׁוּ הַבְּרִיאוּת וְהַשּׂוֹבַע כְּאִישׁ אָכַל וְשָׁתָה. וַעֲדַיִן קָשֶׁה לָמָּה הִפְסִיק הַכָּתוּב בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן בְּמַאֲמַר ״לֹא שָׁלַח יָדוֹ״, כִּי מִן הָרָאוּי הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים לוֹמַר מַעֲשֵׂיהֶם בִּשְׁלֵמוּת וְאַחַר כָּךְ אֲרִיכוּת אַפַּיִם שֶׁהֶאֱרִיךְ ה׳ לָהֶם וְלֹא הֲרָגָם מִיָּד, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וְגוֹ׳ וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְגַם לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב פַּעַם שְׁנִיָּה ״וַיֶּחֱזוּ״ וְגוֹ׳, וְהָיָה מַסְפִּיק בְּמַה שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳ לָטֹהַר וַיֹּאכְלוּ״ וְגוֹ׳, וּדְרָשַׁת חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

וְאוּלַי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות לג:כג) ״וַהֲסִירֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ״ וְגוֹ׳, הֲרֵי כִּי ה׳ יַעֲשֶׂה הַבְדָּלָה בְּיָדוֹ לַנִּבְרָאִים מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים, וַאֲפִלּוּ לְמֹשֶׁה כְּשֶׁנִּגְלָה אֵלָיו בְּגִלּוּי שְׁכִינָה שָׂם כַּפּוֹ עָלָיו, פֵּרוּשׁ, בְּחִינָה הַמַּפְסֶקֶת לְבַל יִסְתַּכֵּל, וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לַאֲצִילֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ לִמְנוֹעַ מֵהֶם הַמַּחֲזֶה לְצַד הֱיוֹתָם חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו וְהִנִּיחָם לָזוּן עֵינֵיהֶם מֵאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיִּרְאוּ אֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, רָאוּ אוֹר גָּדוֹל שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא נִסְתַּכְּלוּ אֶלָּא תַּחַת רַגְלָיו, וְאַחַר כָּךְ לְצַד שֶׁלֹּא שָׁלַח ה׳ יָדוֹ, פֵּרוּשׁ, כֹּחוֹ וְרִשְׁיוֹנוֹ לִמְנוֹעַ מֵהֶם, וּבָזֶה הָיָה לָהֶם כֹּחַ לַחֲזוֹת בְּנוֹעַם ה׳, וְנֶהֱנוּ - זוֹ אֲכִילָה, זוֹ שְׁתִיָּה, וְשָׂבְעָה בַּטּוֹב נַפְשָׁם.

וְלֹא יִקְשֶׁה לָמָּה לְמֹשֶׁה שָׂם כַּפּוֹ עָלָיו וּמְנָעוֹ מֵהַבִּיט, וְלַאֲצִילֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, כִּי מַה שֶׁהֻצְרַךְ ה׳ לָשׂוּם כַּפּוֹ עַל מֹשֶׁה - לֹא לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ הַשָּׂגָה שֶׁהִשִּׂיגוּ אֲצִילֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הַשָּׂגָה זוֹ הָיְתָה לְמֹשֶׁה בִּתְמִידוּת, אֶלָּא לְהַבִּיט בְּהַשָּׂגָה מֻפְלֵאת אֲשֶׁר כָּל מַחֲזֶה עֶלְיוֹן יֶחֱזֶה. וְיֵשׁ עוֹד לֶאֱלוֹהַּ מִלִּין בְּפֵרוּשָׁן שֶׁל דְּבָרִים, וְשׁוֹמֵר אֲנִי עַצְמִי מֵהַעֲלוֹת עַל סֵפֶר דְּבָרִים הַיּוֹשְׁבִים בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, לְבַל יֵהָנוּ מֵהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים.

חסלת פרשת משפטים

Vocalized Edition