שְׁמוֹת כ״ד · י׳

וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃

במילים פשוטות

ויראו את אלוקי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר. רש״י מבאר שהסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב את שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן ולזקנים עד מקום אחר. אבן עזרא מבאר ש״ויראו״ במראה נבואה, כמו ״ראיתי את ה' יושב על כיסא״, ומאריך בעניין לובן הספיר. הכתוב מתאר את חזון השכינה שראו הזקנים: תחת כביכול רגלי ה' מראה של לבנת ספיר וזוהר השמים בבהירותם. בכך מגיעה פרשת הברית לרגע של גילוי אלוקי נשגב, שבו זוכים נבחרי העם לחוויה נבואית של קרבת ה'. עם זאת, רמזו חז״ל שבחזון זה הייתה גם חריגה, שכן הביטו בגסות רוח מתוך אכילה ושתייה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויראו את אלהי ישראל. נִסְתַּכְּלוּ וְהֵצִיצוּ וְנִתְחַיְּבוּ מִיתָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּבָּ"ה לְעַרְבֵּב שִׂמְחַת הַתּוֹרָה וְהִמְתִּין לְנָדָב וַאֲבִיהוּא עַד יוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, וְלַזְּקֵנִים עַד וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים, וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה (במדבר י"א) - בַּקְּצִינִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה (תנחומא):

כמעשה לבנת הספיר. הִיא הָיְתָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַשִּׁעְבּוּד, לִזְכֹּר צָרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמַעֲשֵׂה לְבֵנִים (ויקרא רבה):

וכעצם השמים לטהר. מִשֶּׁנִּגְאֲלוּ הָיָה אוֹר וְחֶדְוָה לְפָנָיו:

וכעצם. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן מַרְאֶה:

לטהר. לְשׁוֹן בָּרוּר וְצָלוּל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַחֲזוֹ יָת יְקַר אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל וּתְחוֹת כָּרְסָא יְקָרֵהּ כְּעוֹבַד אֶבֶן טָבָא וּכְמֶחֱזֵי שְׁמַיָא לְבָרִירוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויראו. במראה נבואה, כמו ראיתי את ה' יושב על כסא (מ"א כב יט דה"ב יח יח):

אמר הגאון כי ספיר לבן, ראייתו לבנת הספיר ואיננו רק אדום, והעד כי מנהג הלשון לכפול הטעם במלות שונות, והנה כתוב זכו נזיריה משלג צחו מחלב (איכה ד ז) והנה הטעם כפול, אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם (שם) והנה ספיר כמו פנינים, ועוד אם לבנת הספיר הוא לובן, מה טעם לומר כמעשה, היה ראוי לומר כמראה, והנכון כי לבנת מגזרת לבנה כמו חשכת מים (תה' יח יב) מגזרת חֲשֵכָה (ברא' טו יב). והנה לבנת הספיר, כאבן ספיר שראה יחזקאל במראות הנבואה שהוא דמות כסא:

וטעם וכעצם השמים לטוהר, תחת לבנת הספיר והוא הרקיע שהוא כעין הקרח שהוא נטוי על ראשי החיות שראה יחזקאל והנה כתוב ויראו את אלהי ישראל, ושם כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל (יחז' י כ) כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת רקיע, גם הוא תחת הכסא והכל תחת השם הנכבד:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויראו את אלהי ישראל - כעין: וראית את אחורי.

לבנת - לובן.

וכעצם - מראה כמו: [איכה ד] אדמו עצם מפנינים.

לטהר - כשהשמים ברור בלא עננים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְתַחַת רַגְלָיו. בָּאָרֶץ, שֶׁהִיא שֵׁפֶל הַכֹּל, כַּאֲמָרוֹ (ישעיהו סו:א) "וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי".

כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר. עֶצֶם נֶעְדָּר כָּל הַצּוּרוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וּמוּכָן לְקַבְּלָם, כְּמוֹ הַסַּפִּיר הַלָּבָן הַנֶּעְדָּר מִכָּל הַמַּרְאוֹת. וְהוּא עֶצֶם הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית הַשִּׂכְלִית, הַנֶּעְדֶּרֶת מִכָּל מַדָּע וּמוּכֶנֶת לְקַבְּלָם בְּעִיּוּן בְּחִירִיִּי.

וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְרָאוּ שֶׁזֶּה הָעֶצֶם הוּא נִבְדָּל מִן הַחֹמֶר הָאֱנוֹשִׁי וְטָהוֹר מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁעֶצֶם הַשָּׁמַיִם וְהוּא נֶפֶשׁ הַגַּלְגַּל בִּלְתִּי מְעֹרָב עִם חֹמֶר הַגַּלְגַּל אוֹ גּוּפוֹ כְּלָל, אֲבָל טָהוֹר וְנָקִי מִמֶּנּוּ, בְּאֹפֶן שֶׁזֶּה הָעֶצֶם הוּא כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם וְנַפְשׁוֹ בְּעִנְיַן הַטֹּהַר וְהַנְּקִיּוּת מֵחֹמֶר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויראו את אלהי ישראל במראה ובנבואה.

כמעשה לבנת הספיר יש ספיר שחור וזה ספיר כעין לבן והוא כעין תכלת בלו״‎י בלע״‎ז ולפי שאין ספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן לך סימן בו שהוא ניכר לכל. ומהו עצם השמים לטוהר הוא מראה השמים כשהם זכים וטהורים מעננים כדכתיב ורוח עברה ותטהרם לבנת לשון לובן. דבר אחר לבנת הספיר לשון לבנה. אמר ר׳‎ עקיבא עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם תוכן לבנים בכפל שנאמר תוכן לבנים תתנו והמצרים לא היו נותנים להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר ואותו קש היה מלא קוצים וברקנים והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט, ורחל בת בנו של מתושלח היתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד שיצא הולד ממעיה ונתערב עם המלבן והיתה צועקת על בנה ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד ועשה אותו מלבן ונתנו למטה מרגליו של הקב״‎ה, הוא שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר. פירוש לבנה שנעשית משפיר היולדת.

וכעצם לשון מראה כמו אדמו עצם מפנינים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל