ויאמר ה' אל משה. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה:
עלה אלי ההרה והיה שם. אַרְבָּעִים יוֹם:
את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם. כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, וְרַבֵּנוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ:
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה סַק לִקֳדָמַי לְטוּרָא וֶהֱוֵי תַמָן וְאֶתֵּן לָךְ יָת לוּחֵי אַבְנָא וְאוֹרַיְתָא וְתַפְקֶדְתָּא דִכְתָבִית לְאַלוּפֵיהוֹן:
ויאמר. ושב שם עד שאתן לך, אמר חכם אחד בספרד, כי הלוחות הראשונים שהיו מעשה אלהים, והטעם מתוקנים נבראו כמדת הארון, כי גם השניים מעשה אלהים היו שהוא בורא הכל, רק משה תקנם, כי התקון נקרא מעשה, כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז), ובעבור שהוא כתוב לוחות אבן ולא הזכיר אבנים כאשר הזכיר בשניים, והנה הראיתי לו בעלותי ההרה לקחת שני לוחות האבנים (דבר' ט ט), ושלש פעמים הזכיר, כי על כן פי' לוחות האבן, שהם ממין אבן לא מעץ, אמר הגאון כי אשר כתבתי, דבק עם לוחות האבן, ולא עם התורה והמצוה כי השם לא כתב רק עשרת הדברים ופי' התורה תורה שבכתב והמצוה תורה שבע"פ כי כל המצות ניתנו למשה בסיני בימים שעמד בהר וכן כתוב ואתה פה עמוד עמדי (דבר' ה כח) ולפי דעתי כי התורה הדבור הראשון והחמישי, והמצוה השמונה דברים:
אשר כתבתי - הלוחות מכתב אלהים, שנתן לו בסוף ארבעים.
עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה. לְרֹאשׁ הָהָר, שֶׁאַחַר שֶׁנִּגַּשׁ יוֹתֵר מִן הָעוֹלִים עִמּוֹ, כְּאָמְרוֹ "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ" (שמות כד:ב), וְעִם כָּל זֶה לֹא עָלָה אֶל רֹאשׁ הָהָר. וּבְאוֹתוֹ הַמַּעֲמָד הִשִּׂיגוּ הַזְּקֵנִים אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל. אָמַר לְמֹשֶׁה שֶׁיַּעֲלֶה אֶל רֹאשׁ הָהָר, שֶׁשָּׁם הָיָה מַרְאֵה כְּבוֹד ה', כְּאָמְרוֹ "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר", וְכָךְ בְּמַתַּן תּוֹרָה אָמַר "אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר" (שמות יט:כ).
וֶהְיֵה שָׁם. עֲמֹד שָׁם אֵיזֶה זְמַן אָרֹךְ, כְּמוֹ "וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה'" (דברים י:ה).
וְהַתּוֹרָה. הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי מִמֶּנָּה.
וְהַמִּצְוָה. הוּא חֵלֶק הַמַּעֲשִׂי מִמֶּנָּה:
אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי. כִּי לוּלֵא חָטְאוּ בָּעֵגֶל, הָיְתָה כָּל הַתּוֹרָה נְתוּנָה חֲתוּמָה מִיַּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ הַלּוּחוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ (דברים לג:ב) "וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ וְכוּ'". וּמֵאָז שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל לֹא זָכוּ לְכָךְ, אֲבָל כְּתָבָהּ מֹשֶׁה בְּמִצְוָתוֹ, כְּאָמְרוֹ אַחַר כָּךְ (שמות לד:כז) "כְּתָב־לְךָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה". וְלֹא הֵבִיא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֶת הַלּוּחוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁבְרָם לְעֵינֵיהֶם, לִשְׁבּוֹר אֶת לִבָּם הַזּוֹנֶה, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה:
לְהוֹרוֹתָם. אֶתְּנֵם לְךָ כְּדֵי שֶׁתּוֹרֶה אוֹתָם. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בִּכְתָב, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ט.) "מִי אִיכָּא מִידִי בִּנְבִיאֵי וּכְתוּבֵי דְּלָא רְמָזָהּ מֹשֶׁה בְּאוֹרַיְיתָא", וּכְמַאֲמַר קְצָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ס:) "רֹב בִּכְתָב וּמִעוּט בְּעַל פֶּה", הִנֵּה הָרְמָזִים אֲשֶׁר בָּהּ בְּעִיּוּן וּבְמַעֲשֶׂה לֹא יוּבְנוּ אֵצֶל רֹב יִשְׂרָאֵל זוּלָתִי עַל יְדֵי מוֹרֶה צֶדֶק, וּבָזֶה צָדַק גַּם כֵּן מַאֲמַר קְצָת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָמְרָם (שם) "רֹב בְּעַל פֶּה וּמִעוּט בִּכְתָב".