שְׁמוֹת כ״ג · ו׳

אבינך. לְשׁוֹן אוֹבֶה, שֶׁהוּא מְדֻלְדָּל וְתָאֵב לְכָל טוֹבָה:

לָא תַצְלֵי דִין מִסְכֵּינָךְ בְּדִינֵהּ:

לא תטה. עם הדיין ידבר וכמוהו לפני ה' אלהיך תאכלנו (דבר' טו כ) הראוי לאכול כאילו הוא מדבר עם כהן ויבדילנו מכל ישראל שידבר עמהם, והאומר כי הוא בכור עדר, הבל הוא:

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ. שֶׁלֹּא יְהֵא רַךְ לָזֶה וְקָשֶׁה לָזֶה בְּעֵת הַמִּשְׁפָּט שֶׁבַּעֲלֵי דִינִים מְסַפְּרִים טַעֲנוֹתֵיהֶם, וּכְמוֹ כֵן שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב וְדוֹמֵיהֶם.

לא תטה משפט אבינך בריבו כדי לחייבו בדין. זו אזהרה לדיין. אעפ״‎י שלא הזכירו. דוגמא לפני ה׳‎ אלקיך תאכלנו דגבי בכור שאינו רק לכהן. למעלה הזהיר שלא יטנו לטובתו של עני מחמת רחמנות וכאן הוא מזהירו שלא יטהו לחובה.

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיוֹנְךָ. אוּלַי שֶׁצִּוָּה ה׳ עַל מִשְׁפַּט הָעֲנִיִּים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא עא,א) ״עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירְךָ וְכוּ׳, עֲנִיֵּי עִירְךָ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת - עֲנִיֵּי עִירְךָ קוֹדְמִין״, וְלָזֶה בָּא הַמִּצְוָה כָּאן בְּלָאו לְבַל יַטֶּה מִשְׁפָּט הַקָּדוּם לְאַחֲרוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶבְיוֹנְךָ״.