שְׁמוֹת כ״ג · ה׳

כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ {ס}

במילים פשוטות

כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו - עזוב תעזוב עמו. רש״י מבאר ש״כי״ כאן משמש לשון ״שמא״, וכך פתרונו: שמא תראה חמורו רובץ תחת משאו וחדלת מלעזור לו, בתמיהה - הרי חייב אתה לעזור, ו״עזוב תעזוב עמו״ הוא לשון עזרה. אבן עזרא מבאר ש״וחדלת״ הוא כמו חדל מלעשות הדבר, והטעם שתתיר עמו את הקשרים ותסייע לפרוק את המשא. הכתוב מצווה לסייע לאויב שבהמתו נופלת תחת משאה, ולא להתעלם ממנו. בכך משלימה התורה את מצוות ההשבה הקודמת: לא רק להשיב אבדה, אלא אף לטרוח ולעזור בפריקת משא, ואף לשונא. עזרה זו מכניעה את האיבה ובונה יחסי אנוש הגונים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי תראה חמור שנאך וגו'. הֲרֵי כִי מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן דִּלְמָא, שֶׁהוּא מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שִׁמּוּשֵׁי כִי, וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ: שֶׁמָּא תִרְאֶה חֲמוֹרוֹ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וחדלת מעזב לו, בִּתְמִיהָ:

עזב תעזב עמו. עֲזִיבָה זוֹ לְשׁוֹן עֶזְרָה, וְכֵן עָצוּר וְעָזוּב (דברים ל"ב), וְכֵן וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלַיִם עַד הַחוֹמָה (נחמיה ג') - מִלְּאוּהָ עָפָר לַעֲזֹר וּלְסַיֵּעַ אֶת חֹזֶק הַחוֹמָה. כַּיּוֹצֵא בוֹ כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי וְגוֹ' (דברים ז'), שֶׁמָּא תֹּאמַר כֵּן, בִּתְמִיהָ? לֹא תִירָא מֵהֶם. וּמִדְרָשׁוֹ כָּךְ דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: כִּי תִרְאֶה וְחָדַלְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה חוֹדֵל, וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה עוֹזֵר, הָא כֵיצַד? זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ וְחָדַלְתָּ, אוֹ בֶהֱמַת גוֹי וּמַשָּׂאוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְחָדַלְתָּ (מכילתא):

עזב תעזב עמו. לְפָרֵק הַמַּשָּׂא; מִלְּמִשְׁקַל לֵיהּ - מִלִּטֹּל מַשָּׂאוֹ מִמֶּנּוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי תֶחֱזֵי חֲמָרָא דְסָנְאָךְ רְבִיעַ תְּחוֹת טוֹעֲנֵיהּ וְתִתִּמְנַע מִלְמִשְׁבַּק לֵהּ מִשְׁבַּק תִּשְׁבּוֹק מָא דִבְלִבָּךְ עֲלוֹהִי וּתְפָרֵק עִמֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וחדלת. כמו חדל לך (דה"ב כה טז) מעשות הדבר וכן ושמרת (דבר' יז י) והטעם חדל שנעזוב הדבר לו לבדו רק תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור, ויש אומרים כמו ויעזבו ירושלים (נחמיה ג ה) לטעון המשא בדרך רחוקה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

חמור שנאך - דבר בהווה.

עזוב תעזוב - לשון סיוע וחיזוק. כדכתיב: ויעזבו [את] ירושלים עד החומה ואפס עצור ועזוב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וחדלת מעזב לו חדל לך והשמר בך מהיותך עוזבו רובץ תחת משאו אך עזוב תעזוב עמו, כתרגומו משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמיה פי׳‎ זה ברמז בפרש״‎י בפרשת ראה גבי מסית.

תעזב עמו כדאיתא בבבא מציעא שלא יהא בעל החמור הולך ויושב לו ואומר הואיל ועליך המצוה אם רצית לפרוק פרוק לכך נאמר עמו אם הוא מניחו הרשות בידך להניחו.

עמו אי אפשר לפרוק משאוי בהמה אלא בשני בני אדם זה פורק מצד זה וזה פורק מצד זה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ. לוֹמַר לְךָ דַּוְקָא שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְּךָ בִּמְלַאכְתּוֹ וְרוֹצֶה לְהָקִים עִמְּךָ, אָז אַתָּה מְחֻיָּב לְסַיֵּעַ לוֹ. אֲבָל אִם יוֹשֵׁב לוֹ וְאוֹמֵר הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מוּטָל הַדָּבָר, חַיָּב אַתָּה לְהָקִים לְבַד, עַל כֵּן אָמַר ״וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ״, כִּי מִלַּת לוֹ אֵין בְּמַשְׁמָעוּתוֹ עִמּוֹ, כִּי מֻתָּר לְךָ לַחֲדוֹל מֵעֲזֹב לוֹ כְּשֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמְּךָ בִּמְלַאכְתּוֹ. וּמִכָּאן תְּשׁוּבָה עַל מִקְצָת עֲנִיִּים בְּנֵי עַמֵּנוּ הַמַּטִּילִים אֶת עַצְמָם עַל הַצִּבּוּר וְאֵינָן רוֹצִים לַעֲשׂוֹת בְּשׁוּם מְלָאכָה, אַף אִם בְּיָדָם לַעֲשׂוֹת בְּאֵיזוֹ מְלָאכָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַחֵר אֲשֶׁר בּוֹ יְכוֹלִין לְהָבִיא שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בֵּיתָם, וְקוֹרְאִים תִּגָּר אִם אֵין נוֹתְנִים לָהֶם דֵּי מַחְסוֹרָם, כִּי דָּבָר זֶה לֹא צִוָּה ה׳, כִּי אִם ״עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ״, ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״ (שמות כג, ה; דברים כב, ד), כִּי הֶעָנִי יַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וְאִם בְּכָל זֶה לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ, אָז חַיָּב כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְסַעֲדוֹ וּלְחַזְּקוֹ וְלִתֵּן לוֹ דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, וְעָזֹב תַּעֲזֹב אֲפִילוּ עַד מֵאָה פְּעָמִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל