כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ {ס}

כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו. אבן עזרא מבאר ש״אויבך״ הוא פועל, והכוונה שאף על פי שתדע שהוא אויבך ושונאך, מצווה אתה להשיב לו את בהמתו האובדת, ואם היו השור והחמור של עני יהיה שכרך רב מאוד שעשית מצווה. חזקוני מבאר ש״השב תשיבנו לו״ מלמד שכמה פעמים אתה מצווה להשיב לו את אבדתו. הכתוב מצווה על השבת אבדה אפילו של אויב, ומלמד שהמצווה גוברת על היחסים האישיים. בכך מרוממת התורה את האדם מעל רגשי האיבה הטבעיים, ומלמדת שדאגה לרכוש הזולת ועשיית חסד אינן תלויות בקרבה או בסימפטיה, אלא הן חובה מוסרית החלה אף כלפי מי שאינך אוהב.