שְׁמוֹת כ״ג · ד׳

כִּ֣י תִפְגַּ֞ע שׁ֧וֹר אֹֽיִבְךָ֛ א֥וֹ חֲמֹר֖וֹ תֹּעֶ֑ה הָשֵׁ֥ב תְּשִׁיבֶ֖נּוּ לֽוֹ׃ {ס}

במילים פשוטות

כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, השב תשיבנו לו. אבן עזרא מבאר ש״אויבך״ הוא פועל, והכוונה שאף על פי שתדע שהוא אויבך ושונאך, מצווה אתה להשיב לו את בהמתו האובדת, ואם היו השור והחמור של עני יהיה שכרך רב מאוד שעשית מצווה. חזקוני מבאר ש״השב תשיבנו לו״ מלמד שכמה פעמים אתה מצווה להשיב לו את אבדתו. הכתוב מצווה על השבת אבדה אפילו של אויב, ומלמד שהמצווה גוברת על היחסים האישיים. בכך מרוממת התורה את האדם מעל רגשי האיבה הטבעיים, ומלמדת שדאגה לרכוש הזולת ועשיית חסד אינן תלויות בקרבה או בסימפטיה, אלא הן חובה מוסרית החלה אף כלפי מי שאינך אוהב.
מבוסס על אבן עזרא, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי תִפְגַע תּוֹרָא דְסָנְאָךְ אוֹ חֲמָרֵהּ דְטָּעֵי אָתָבָא תְּתִיבִנֵהּ לֵהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שׁור אויבךָ. בחירק תחת היו"ד והוא פועל כי מלת ואָיַבְתִי (פ' כב) מהפעלים היוצאים והטעם אְעפ"י שתדע שהוא אויבך, וככה שונאך ונאמר אויבך כי נכון לדבר ככה, גם כן שונאך אולי באה זו הפרשה אם היה השור והחמור של עני יהיה שכרך הרבה מאוד שעשית מצות השם, וגם גמילות חסד עם עני:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

השב תשיבנו לו כמה פעמים אתה מצווה להשיב לו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל