רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11שממה. רֵקָנִית מִבְּנֵי אָדָם, לְפִי שֶׁאַתֶּם מְעַט וְאֵין בָּכֶם כְּדֵי לְמַלֹּאות אוֹתָהּ:
ורבה עליך. וְתִרְבֶּה עָלֶיךָ:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
שְׁמוֹת כ״ג · כ״ט
לֹ֧א אֲגָרְשֶׁ֛נּוּ מִפָּנֶ֖יךָ בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת פֶּן־תִּהְיֶ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ שְׁמָמָ֔ה וְרַבָּ֥ה עָלֶ֖יךָ חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. רש״י מבאר ש״שממה״ פירושה ריקנית מבני אדם, לפי שאתם מעט ואין בכם כדי למלא אותה, ו״ורבה עליך״ - ותרבה עליך חית השדה. אבן עזרא מבאר בשם הגאון שזהו לסימן, וכאשר תראה כי פרית ורבית אז ייכרתו כל השבעה עממין, ומבאר את הטעם שלא יגרשם בשנה אחת - פן תהיה הארץ שממה, שכן ארץ ישראל ארוכה מאוד ויוצאי מצרים לא יוכלו ליישבה כולה. הכתוב מסביר מדוע לא יגורשו העמים בבת אחת: כדי שלא תישאר הארץ שוממה ותתמלא בחיות בר. בכך מגלה התורה שההשגחה האלוקית פועלת בהתחשבות בקצב ההתיישבות של ישראל, ומתאימה את הגירוש למספר העם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2לָא אֱתָרֵכִנוּן מִן קֳדָמָךְ בְּשַׁתָּא חֲדָא דִילְמָא תְהֵי אַרְעָא צַדְיָא וְתִסְגֵי עֲלָךְ חֵיוַת בָּרָא:
Onkelos Exodus
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12לא. אמר הגאון, זהו לסימן כאשר תראה כי פרית ורבית, אז יכרתו כל השבעה עממין ואין צורך, כי הזכיר הטעם למה לא יגרשם בשנה אחת, וזהו פן תהיה הארץ שממה, כי ארץ ישראל תהיה ארוכה מאד ויוצאי ממצרים לא יוכלו לישבה כולה, כמו פן תקדש (דבר' כב ט):
Piotrkow, 1907-1911